משנה תרומות · פרק 5

סאה תרומה טמאה. שנפלה לפחות ממאה חולין. או למעשר ראשון. או למעשר שני. או להקדש. בין טמאין. בין טהורים. ירקבו. אם טהורה היתה אותה הסאה. ימכרו לכהנים בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה. ואם למעשר ראשון נפלה. יקרא שם לתרומת מעשר ואם למעשר שני. או להקדש נפלה. הרי אלו יפדו. ואם טמאים היו אותן החולין. יאכלו נקודים או קליות. או ילושו במי פירות או יתחלקו לעיסות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה:

סאה תרומה טמאה שנפלה לתוך מאה חולין טהורין. רבי אליעזר אומר תרום ותשרף. שאני אומר סאה שנפלה היא סאה שעלתה. וחכמים אומרים תעלה ותאכל נקודים. או קליות. או תלוש במי פירות. או תתחלק לעיסות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה:

סאה תרומה טהורה שנפלה למאה חולין טמאין. תעלה ותאכל נקודים או קליות. או תלוש במי פירות. או תתחלק לעיסות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה:

סאה תרומה טמאה. שנפלה למאה סאה תרומה טהורה. בית שמאי אוסרים. ובית הלל מתירין. אמרו בית הלל לבית שמאי הואיל וטהורה אסורה לזרים וטמאה אסורה לכהנים. מה טהורה עולה אף טמאה תעלה. אמרו להם בית שמאי לא. אם העלו החולין הקלין המותרין לזרים את הטהורה. תעלה תרומה החמורה האסורה לזרים. את הטמאה. לאחר שהודו. רבי אליעזר אומר תירום ותשרף. וחכמים אומרים אבדה במעוטה:

סאה תרומה שנפלה למאה. הגביהה ונפלה למקום אחר רבי אליעזר אומר מדמעת כתרומה ודאי. וחכמים אומרים אינה מדמעת אלא לפי חשבון:

סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה. ונדמעו. ונפל מן המדומע למקום אחר. רבי אליעזר אומר מדמעת כתרומה ודאי. וחכמים אומרים אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון. ואין המחומץ מחמיץ אלא לפי חשבון. ואין המים שאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון:

סאה תרומה שנפלה למאה. הגביהה ונפלה אחרת. הגביהה ונפלה אחרת. הרי זו מותרת. עד שתרבה תרומה על החולין:

סאה תרומה שנפלה למאה. ולא הספיק להגביהה עד שנפלה אחרת. הרי זו אסורה ורבי שמעון מתיר:

סאה תרומה שנפלה למאה. וטחנן ופחתו. כשם שפחתו החולין כך פחתה התרומה ומותר. סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה. וטחנן והותירו. כשם שהותירו החולין כך הותירה התרומה ואסור. אם ידוע שהחטים של חולין יפות משל תרומה מותר. סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ואחר כן נפלו שם חולין. אם שוגג מותר ואם מזיד אסור: