משנת ארץ ישראל על משנה גיטין · מבוא · מיקום 5

המסכת כולה עוסקת בדיני גט גירושין, ואגב כך מעט גם בדיני שטרות סתם. המסכת מתחילה בדין המביא גט ממרחק ומארץ ישראל גופא (פ"א מ"א ומ"ד), ובין שתי המשניות הללו שתי משניות אחרות העוסקות בגבול ארץ ישראל. הן מובאות להבהרת המושג של "ארץ ישראל". גבולות אלו כלליים ואינם תואמים את הגבולות שנשנו לצורך הלכות שביעית, אם כי ניכרת התאמה גאוגרפית כללית בין שתי המערכות. יתר הפרק מוקדש למקרים נוספים של הבאת גט, ואגב כך בא סיפור על גט שהובא לרבן גמליאל ועדיו שומרוניים (פ"א מ"ה), וזו הזדמנות לעסוק בחותמים שונים של הגט. הפרק כולו מעניק את התחושה שהבעל חי בנפרד מאשתו, והגט מגיע ממקום מושבו המרוחק של הבעל על ידי שליח. תופעת השליח נזכרת גם בהמשך, וכנראה הייתה תדירה עקב מציאות זו של חיים בנפרד. אפילו המרחק הקטן שבין כפרים סמוכים כבר יצר צורך בשליח מזדמן. המשנה הראשונה בפרק ב ממשיכה בדיני הבאת גט ממרחק. במשנה ב בפרק ב נערך דיון על צורת הכתיבה, חומרי הגלם והכתיבה של הגט. יחידה זו מסתיימת במשנה ה בדין הבאת גט על ידי שליח. מכאן ועד סוף הפרק (פ"ב מ"ז) מפורטים דיני שליח הגט. אם כן, לפנינו חטיבה גדולה של דיני הבאת גט ממרחק ובתוכה משובצת יחידה שלמה העוסקת בחומרי הגט, זמן כתיבתו וחומריו. היחידה שובצה כאן, כנראה, בשל סופה המתקשר לנושא הבאת הגט. קישור נוסף הוא השאלה מי כשר להבאת גט ומי כשר לכתיבתו. עקב דמיון חיצוני קובצו הדברים השונים לחטיבה אחת.

פרק ג מתחיל בשאלה של כתיבת טופסי גיטין, ובצורך לכתוב גט ייעודי לאישה מסוימת (מ"א-מ"ב). מ"ג חוזרת לדיני המביא גט ואבד ממנו, וממשיך במקרים של חשש שעד למסירת הגט הבעל מת (מ"ג-מ"ו). אגב כך המשנה עוסקת במקרים של המלווה שמת, ומפריש תרומה שמת. כתיבת טופסי גיטין היא סטייה מהנושא ונקשרה לכאן משום שכאשר הבעל כותב גט לאישה נוכחת, במעמד ציבורי תקין, הגט ודאי כשר, אבל במקרה שהביא גט ממרחק ייתכן שהגט לא נכתב כהלכה. לכן שובצו יחידות העוסקות בדרכי כתיבת הגט בתוך החטיבה הגדולה של הבאת גט ממרחק.

חטיבת הבאת הגט מסתיימת בפ"ד מ"ב העוסקת בביטול גט, ובתקנה שנעשתה בנושא "מפני תיקון העולם". זו מהווה חוליית קישור לחטיבה יוצאת דופן באופייה העוסקת בהלכות שיש בהן "תיקון" או "תיקון העולם" (פ"ד מ"ב עד סוף פרק ה). אגב "תיקון העולם" נידונות הלכות המנומקות באופן דומה, כגון "דרכי שלום" (פ"ה מ"ח-מ"ט).

החטיבה השלישית עוסקת בנתינת הגט, הנוסחאות שהאישה והגבר משתמשים בהן והוראות של הגבר לכתיבת הגט (פ"ו מ"א-פ"ז מ"ב). החטיבה הבאה עוסקת במצבי ביניים בין כתיבת הגט לנתינתו הסופית. הבעיה הראשונה עולה במקרה של תנאי בגט (פ"ז מ"ג-מ"ט). פרק ח עוסק במעשה נתינת הגט (פ"ח מ"א-מ"ג). המשך הפרק חוזר לעניין כתיבת הגט ולבעיות בשל תאריך לא נכון (אי התאמה בין הזמן הכתוב בו לבין הפסקת החיים המשותפים בפועל), או שהזמן אינו כתוב בו בצורה תִקְנית (פ"ז מ"ד-מ"ה). הדין במקרה זה הוא "תצא מזה ומזה", ואגב ביטוי זה מובאת יחידה שלמה של תוצאותיו של גט פסול (פ"ז מ"ה-מ"ט). הלכה זו של "תצא מזה ומזה" חלה כמובן בכל מקרה של פסול, ולכאורה קשה להבין מדוע בחר העורך להתחיל את היחידה דווקא במקרה של תאריך לא תִקְני. ההסבר הוא חיצוני. יחידת תאריך הגט נפתחה במחלוקת בית שמאי ובית הלל, ויחידת "תצא מזה ומזה" מסתיימת במשנה ט במחלוקת בית שמאי ובית הלל ובדין גט קרח, ואגב כך הובאה משנה י העוסקת גם היא בגט קרח. "תצא מזה מזה" היא קבוצה שמונח זה משרשר אותה (מדובר למעשה בספק גט). יחידה זו מצטרפת ליחידות אחרות שמילה מסוימת או מונח מסוים משרשרים אותן, כגון "תיקון העולם" דלעיל.

פרק ט עוסק בנוסחאות הגט עצמו. הוא מתחיל בנוסחאות הנלוות לגט (בעל פה – פ"ט מ"א-מ"ב), וממשיך בגוף הגט (מ"ג). שארית הפרק מוקדשת לסיכומים, סוגי גיטין פסולים (מ"ד), ערבוב גיטין (מ"ה) וגיטין שאינם שלמים או שאינם כתובים בשלמות (מ"ד-מ"ח), וכן בפרטים שונים: גט בכפייה (מ"ח), שמועת גט (מ"ט) ועילות אפשריות לגירושין (מ"י). להערכתנו אלו פרטים שונים שלא נמצא להם מקום בחטיבה מסודרת.