משנת ארץ ישראל על משנה גיטין · פרק 7 · משנה 8

הרי זה גיטך אם לא באתי מיכן ועד שנים עשר חדש – התנאי אופייני לגברים היוצאים לנסיעה ארוכה, אך לנוכח הסכנות והאפשרות שהאישה תישאר עגונה נותנים גט על תנאי לנשותיהם, הגט יחול אם לא ישובו.

מת בתוך שנים עשר חודש אינו גט – הוא אינו יכול למלא את התנאי, וכאילו התנאי נפסל. במשנה ו יש מחלוקת תנאים בנושא אחר. שם התנאי מוטל עליה, ולכן לדעת רשב"ג אם העכבה אינה בגללה התנאי מתבטל. כאן התנאי מלכתחילה מוטל עליו. התנאי עצמו בעצם התקיים (הוא לא בא מפני שמת). אבל הגט בטל משום שהוא חל בעוד שנים עשר חודש, וגט עתידי פסול כמו במשנה ג לעיל. עוד הערנו במשנה ג שלדעת הבבלי (עבודה זרה ולהלן) רבי יהודה נשיאה קבע שגט כזה כשר.

מעכשיו אם לא באתי מיכן ועד שנים עשר חודש מת בתוך שנים עשר חודש הרי זה גט – התנאי הוא שלילי. הגט הוא מעכשיו, ואם הבעל יגיע הוא יתבטל; התנאי לא קוים, הוא לא בא, והגט חל מ'עכשיו' (מרגע נתינתו לפני הנסיעה). בתוספתא הניסוח אחר: "הרי זה גיטיך אם לא באתי מיכן ועד שנים עשר חודש, ומת בתוך שנים עשר חדש, לא תינסי, ורבותינו הורו לה לינשא. ואם נתקרע גט או אבד בתוך שנים עשר חודש אינו גט, לאחר שנים עשר חדש הרי זה גט" (פ"ה ה"ט). רבותינו שהורו לה להינשא הם אולי רבי יהודה נשיאה של משנה ג (בבלי, עו ע"ב). מכל מקום, גם אם רבי יהודה נשיאה לא התייחס במפורש לאפשרות זו, הרי שמן הסתם המחלוקת של משנה ג חלה גם על משנתנו.

כאמור, במשנה ו יש מחלוקת על תנאי שלא קוים מסיבות שאינן תלויות בה, שם התנאי מוטל עליה, וממילא הדיון האם בעכבה שאינה ממנה הגט בטל, ובמשנה ג (וכנראה גם במשנתנו) מחלוקת אחרת על גט עתידי. במשנתנו מקרה שלישי של תנאי שלא קוים. אלו מחלוקות נפרדות ההופכות את שאלת התנאי בגט לשדה ספקות נרחב.