[אות מח] תי"ט ד"ה שבועת העדות. אבל הרמב"ם כו'. לענ"ד אינו מוכרח דהרמב"ם חולק על הר"ן. די"ל דמ"ש הרמב"ם אם נתחייב שבוע' משביעים אותו היינו דהתובע אינו רוצה לישבע וליטול ורוצה דוקא שישבע הוא וכן בהיסת דיפטר לגמרי בזה אמרי' דהתובע יכול להשביעו. אבל במודה במקצת והתובע רוצה לישבע וליטול כדין שכנגדו חשוד י"ל דאין ה"נ דטענתו טענה וכהר"ן. והכי משמע דס"ל להרמב"ם דלחיוב עצמו משוינן ליה לחשוד ע"פ דיבורו מדכתב הרמב"ם אח"כ אבל אם הוא מהנשבעים ונוטלים אין משביעין אותו. ובטור הביא לשון הרמב"ם ואח"כ כתב כהר"ן הנ"ל. משמע דלא פליגי:
קריאה במקור
תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שבועות · פרק 7 · משנה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1908-1909
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 40e31fd1996cf027be8b4a48426c817b8a795a6e251899f79fb8ac3984dd21f6