תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שבועות · פרק 4 · משנה 7

[אות לב] בהרע"ב ד"ה שאנס. ובתו דקתני. דא"א שאנס את בתו היינו שהאב בא על בתו. ופטור משום דאיכא חיוב מיתה. דמאן קתבע הא קנס ובו"פ הכל לאביה. רש"י. ותוס' כתבו לקיים הפי' שהאב אנס ופיתה לבתו. ומיירי בנתארסה ונתגרשה שיש לה קנס וקנסה לעצמה כרע"ק (בפ"ג מ"ג דכתובות) ופיתה בתו היינו בקטנה דלאו בת מחילה היא וכרבנן (שהביא הרע"ב פ"ג מ"ט דכתובות) דקטנה יש לה קנס. ביאור דבריהם אף דקרבן שבועה משום ממונא דבושת ופגם. נלע"ד דדבריהם בנויי' על מ"ש תוס' כתובות (רפ"ד. ובדף ל"ח ב' ד"ה יש בגר) דיוק מלישנא דמתני' דשם הרי הן לעצמה דמה דבושת ופגם אין לאביה דהכלל למי שהקנס ניתן ניתן ג"כ בו"פ ולזה לריה"ג דנתארסה ונתגרשה אין לה קנס וכן לר"מ דקטנה אין לה קנס. ממילא הבו"פ היא לאבי' ומאן תבע. לזה כתבו תוס' דאתיא כרע"ק דנתארסה ונתגרשה יש לה קנס וקנסה לעצמה. וכרבנן דאמרי קטנה יש לה קנס וממילא מכח ההיקש. גם הבו"פ לדידה (וכן כתב בפירוש הרא"ש (שם משנה ג') דלא כהרמב"ם) וברור בעזה"י ובדברי תוספ' כתובות (ל"ח ב' הנ"ל) נבער אנכי מדעת כוונת דבריהם הקדושים במ"ש שם ור"י מוקי הך בעי' בבושת ופגם וכו' ואע"ג דתנן בריש נערה לא הספיקה וכו' ואבו"פ נמי קאי דקתני הרי הן וכו'. דנראה דהוצרכו לחילוקם מכח מתניתין דר"פ נערה מכח דקדוק דהרי הן. הא בלא"ה מיני' וביה מוכח כן מדאמרי' דאם יש בגר בקבר דלבנה הוי הבו"פ הא בו"פ מגיע על המעש' שבנערותה ומיד זכה בהם האב ולא תלי בהעמדה בדין. ובהכרח מטעם כיון דהקנס הוא שלה כיון דלא עמד בדין עד שבגרה גם בו"פ שלה מכח ההיקש. וא"כ יקשה בממנ"פ דנימא דלא ישלם כלל כמו דאינו משלם קנס מכח אין אדם מוריש. וצריכים לחילוקם דדוקא למי שזה משלם זה משלם ואם יש בגר בקבר מגיע לה הכל והקנס אינה מוריש וזכה הבועל מההפקר והבו"פ משלם לבנה דלענין זה לא אתקש. וביותר התמיה דנקטו זה לקושי' ואע"ג דתנן בריש נערה וכו' ואבו"פ נמי קאי. כאילו באו להקשות מכח זה הא אדרבא אלא לו היינו דייקי' ממתני' דהתם דמקשי' זה לזה לא היה מקום כלל לפיר"י דאמאי בו"פ לבנה ולא להאב דזכה האב מיד. וצע"ג: