תוספות רבי עקיבא איגר על משנה דמאי · פרק 5 · משנה 1

[אות מה] בהרע"ב ד"ה הלוקח. כשהנחתום מוכר במדה גסה כו'. זהו בשינויא דר' אלעזר בירושלמי אבל ר' יוחנן משני שם דלעיל בעושה בטהרה. וכאן בעושה בטומאה. ופי' הר"ש (בפ' דלעיל) דבעושה בטהרה הנחתום מפריש כיון דראוי לכהן לאכילה אבל בעושה בטומאה שלקח מע"ה כשהוכשרו דנטמאו לא הטריחו להמוכר להפריש כיון דלא חזי לכהן אלא להסקה ויפריש הלוקח. ומדברי הרמב"ם (פ"י הי"ב מהל' מעשר) משמע דפסק כר"י כמ"ש הכ"מ שם. והא דלא משני הירושלמי בקיצור דהכא מיירי בלוקח מנחתום ע"ה צ"ל דמשמע ליה דנחתום דהכא כנחתום דלעיל הכל בחבר (הר"ש בפ"ב):

[אות מו] בהרע"ב ד"ה והשאר חלה. א' ממ"ח. מ"ש בתו' חדשים דסתם קונה מנחתום הוא פלטר אבל בעה"ב צריך להפריש א' מכ"ד א"צ לזה כיון דמיירי בלקח הנחתום מע"ה דהכל בחזקת טומאה והוי כמו נטמאה העיסה דמפריש א' ממ"ח כדאי' במתני' (רפ"ב) דחלה:

[אות מז] בתוי"ט ד"ה ושאר מעשר וכו'. הלכך קובע מקום וכו'. קשה לי דבמתני' שאח"ז דמיירי בודאי טבל כמ"ש התי"ט שם בשם הר"ש וצריך ליתן המעשר ראשון ללוי ואעפ"כ קתני זה שעשיתי וכו' ושאר מעשר סמוך לו וצ"ע:

[אות מח] בתי"ט ד"ה והשאר חלה. וא"ת הרי חלה. בירושלמי איתא ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן. והרי שני קדמה לגורן הראשון קדמה לגורן וכתיב בו ראשית. שני אע"פ שקדמה לגורן אין כתיב בו ראשית עכ"ל. והובא בר"ש. משמע דהטעם דראשון כיון דלענין ראשית שניהם שוין שוב אזלינן בתר מעלה שיש לראשון יותר מחלה שקדמה לגורן משא"כ שני אע"פ שקדם חיובו בגורן מ"מ אין בו מעלה לקרוא ראשית כמו חלה מש"ה חלה עדיפא וא"כ אין מקום לקושית התי"ט: