[אות מא] בהרע"ב סד"ה אינו נאמן כו'. דהא אינו רשאי ליקח. משמע דוקא כשאמר לו שיקח מאיש פלוני אבל באמר לו סתם קח לי ממי שהוא נאמן והוא אומר שלקח מאיש פלוני שידוע לנו שהוא נאמן לא מהני. דאף דאפשר לגלויי מ"מ מצי לאשתמוטי כיון דלא אמר ליה ביחוד מאיש פלוני היה אצלי מלתא דלא רמיא ולקחתי מאחר שמוחזק אצלי לנאמן. ואולם מדברי הטור בשם הרשב"א ביו"ד (ססי' קיט) מבואר דס"ל דאף בכה"ג נאמן. ובאמת לכאורה לישנא דמתניתין מורה כהרע"ב מדקתני דאומר לו קח מאיש פלוני נאמן הא לא תלי באמירתו אלא באמירת השליח דאם אומר מאיש פלוני לקחתי דנאמן. וצ"ע:
קריאה במקור
תוספות רבי עקיבא איגר על משנה דמאי · פרק 4 · משנה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1908-1909
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 440935f0ec7391428ba9367c7d42c4b1b1e284309a0e7214130379921957e2d3