תוספות רבי עקיבא איגר על משנה דמאי · פרק 4 · משנה 1

[אות לג] הלוקח פירות ממי שאינו נאמן. בפשוטו נראה דהך קולא דשאלה בשבת הקילו רק בע"ה אבל לא בחשוד ממש על המעשרות [ועי' בפ"י בחידושי כתובות (דף כד) ושם תמצא דדעתו דאף בחשוד סמכינן אהך קולא עיי"ש]:

[אות לד] בתי"ט ד"ה מוצאי שבת וכו'. והאמינוהו אלא לצורך אותו שבת וכו'. קשה לי אמאי נסמוך ע"ז להתיר האכילה דיש חשש טבל דבמיתה נתיר להפריש בשבת דהוי רק שבות ולסמוך על הרוב ועל שאילתו שכבר הוא מתוקן ואין בקריאת שמו משום מתקן. ואפשר דחיישינן שמא יאמרו דמפרישין דמאי בשבת. אבל במה שאוכל ליכא חשש דיאמרו דקמו רבנן במלתא וידעו שזה היה מעושר. וכעין זה כתבו התוס' ביבמות (דף כ"ד ע"א ד"ה וספק):

[אות לו] בתוי"ט ד"ה אמר לו אחד. כסתם דספ"ד דבכורות. בספר תפארת למשה (יו"ד סימן קי"ט) כתב דאינו מוכרח די"ל דאותו האחר אומר רק ששמע מפי המוכר שמעושרים הן ומש"ה קתני לא מצאו דאילו מצאו צריך שישאל למוכר עצמו כיון דאותו אחר א"י רק מפי מוכר עי"ש. ובספר מחנה אפרים (בהל' עדות סי' י"ב) כתב לתרץ דנהי דחשוד נאמן על אחרים מ"מ אין ע"א נאמן במידי דאתחזק איסורא כל כמה דאין בידו לתקן כדמוכח בהאשה רבה אלא דבדמאי הקילו גבי שבת. ומה שכתב הרמב"ם החשוד על הדבר מעיד על של אחרים מיירי באחר עמו עכ"ל. ולענ"ד הא בפרק האשה רבה הוא איבעיא דלא אפשיטא אם ע"א נאמן באתחזק איסורא ולפשוט ממתני' דהכא דא"נ גם אינו ברור דמקרי הכא אתחזק איסורא כיון דרוב ע"ה מעשרין אלא דחששו חז"ל משום דהוי מיעוט דשכיח עכ"פ הרוב מסלק לחזקה ועיין:

[אות לה] בתו"ח ד"ה מוצאי שבת וכו'. רק לכבוד שבת הקילו וכו' שצריך להפריש על הכל וכו'. לפ"ז קשה על מ"ש הרמב"ם דבה"ש דמ"ש יוכל לאכול ממנו כמ"ש התי"ט והא בזה ליכא צורך שבת דהא יכול להפריש עתה בבה"ש כדקתני במתני' (ספ"ב דשבת) דספק חשיכה מעשרין את הדמאי ופשוטו אף בבה"ש דמוצאי שבת וכמ"ש בתוס' חדשים שם. והארכתי בזה בתשובה בעזה"י. גם קשה אמאי ביו"ט ב' אוכלין על פיו ואמאי א"י לעשר מס"ס. ספק דשמא מעושר כבר. וס' שמא הוא חול. כן דעת המחבר (סי' שצ"ז) דספק מוכן ביו"ט ב' כשר. ומה"ט יש לעיין במה דפסק הרמב"ם פי"ב ה"ב מהל' מעשר דאם שאלו ביו"ט א' אוכל על פיו ביו"ט ב' והוא מהירושלמי דאף דב' קדושות הן מ"מ לא נראה לעשר בינתים ואמאי לא נראה לעשר ביו"ט ב' מטעם ס"ס. וצ"ע בכל זה ואין כאן מקום לקבל ארוך: