משנת ארץ ישראל על משנה ראש השנה · פרק 2 · משנה 7

לאחר שמיעת העדים בית הדין מתכנס לדיון עצמו. לתיאור הישיבה חכמים משתמשים במונח "עליה". חז"ל יודעים לספר על שמונה עשרה גזרות שהוחלטו בשלהי ימי הבית בעליית חנניה בן חזקיה איש גרון בירושלים³⁶משנה, שבת פ"א מ"ד ומקבילות רבות, ראו פירושנו שם. . בחלק מהמקרים נזכרת החצר ובחלק מהם העלייה. מכל מקום, בספרות האמוראית "להיות בעלייה" כבר משמש כמונח ספרותי להשתתפות בישיבת הסנהדרין (ירו', מעשר שני, פ"א ה"א, נב ע"ג).

בתלמודים מסופר על התכנסות אחת בניהולו של רבן גמליאל דיבנה בעלייה. להתכנסות זומנו שבעה איש, והיא התקיימה בעלייה (ירו', סנהדרין פ"א ה"ב, יח ע"ג). מעשה אחר מספר על דיון בין חכמי בית שמאי וחכמי בית הלל בעלייתו של יונתן או יוחנן בן בתירא (ספרי במדבר, בשלח קטו, עמ' 124; בבלי, מנחות מא ע"ב). כמו כן אנו שומעים על חכמים אחרים מימי הבית ומדורות התנאים הלומדים בעלייה. בספרות האמוראים הפועל על"ה משמש כביטוי הקבוע להשתתפות בעיבור השנה: "כד עאל [פלוני] לעיבורא" או "אעלי [פלוני] לקדוש החדש" (ירו', נח ע"ב; סנהדרין שם). נמצאנו למדים שהעלייה הפכה למקום הקבוע של דיוני הסנהדרין³⁷ראו פירושנו לשבת שם. , ואולי למקום המיוחד של הדיון בקידוש החודש. בהמשך נראה שבעלייה של רבן גמליאל היו עזרים שונים לבדיקת העדות, משום ששם התקיים הדיון עצמו. בסוף הדיון ראש בית דין אומר מקודש – השלב הראשון הוא ענייני: חברי בית הדין קובעים כי החודש מקודש. ממקורות אמוראיים אנו שומעים על מניית הקולות המתחילה מהצד, כלומר מהמשתתפים הזוטרים, וכל אחד היה צריך להכריז "החודש מקודש", או "החודש מקודש בעיבורו" אם החודש הקודם היה בן שלושים יום (ירו', שם שם). בסוף הדיון הכריז ראש בית הדין את ההחלטה. המשניות מדברות על ראש בית הדין, ברם כפי שראינו במבוא הכוונה לנשיא, שהיה האחראי על המעמד, ואף קבע מי מבין החכמים ישתתף בבית הדין המיוחד הדן בנושא. התואר "נשיא" התחדש רק בהמשך דור יבנה, ובשלב הראשון המתואר במשנה לא היה עדיין התואר קיים. גם התואר "אב בית הדין" התחדש בערך באותו זמן, על כן יובן מדוע נבחר המינוח הבלתי פורמלי "ראש בית דין".

וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש – משלב זה מתחיל המעמד הטקסי. העם מכריז אחר הנשיא "מקודש מקודש". במסכת סופרים ובקטעי גניזה נמצאים פרטים נוספים על התפילות וההכרזות במעמד זה, אך איננו יודעים אם אלו נהגו כבר בימי התנאים. החזרה פעמיים "מקודש, מקודש" היא מרכיב מקובל במעמדות ציבוריים במקדש³⁸ב- מ ההכפלה חסרה. . לפי פשוטם של דברים באה הקריאה הכפולה להדגשה, ואכן במעמדות ציבור במקדש נהגו לכפול קריאות מעין אלו. כך אנו שומעים שבזמן קצירת העומר מוביל המעמד שואל "אקצור?" והם עונים לו "קצור" שלוש פעמים (משנה, מנחות פ"י מ"ג). כך יש להבין גם את התפילה הכפולה "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הושיע נא", וכן "יופי לך מזבח, יופי לך מזבח" (משנה, סוכה פ"ד מ"ה). כן קוראים פעמיים להוצאת הסוטה שחלתה "הוציאוה הוציאוה" (משנה, סוטה פ"ג מ"ד), והסוטה אומרת "אמן ואמן" (משנה, סוטה פ"ב מ"ג). כך קרא הציבור למלך אגריפס "אחינו אתה אחינו אתה" (משנה, סוטה פ"ז מ"ח). גם מעמד חליצת אישה מסתיים בהכרזה כפולה "חלוץ הנעל חלוץ הנעל"³⁹יבמות פי"ב מ"ו, וראו דיוננו על חילופי הנוסח שם. ; בשריפת הפרה האדומה חזרו על הקריאות שלוש פעמים (משנה, פרה פ"ג מי"א), וכן במעמדות נוספים. גם באגדה באה קריאה כפולה להדגשה, "בעל החוטם בעל החוטם" (בבלי, תענית כט ע"א). כך גם במעמד משפטו של ישו מופיעה קריאה כפולה להדגשת הרצון להוציא להורג את המתיימר להיות משיח⁴⁰לוקס כג 21. .

במקורות התלמודיים מובאים הסברים לגבי חלק מן ההכפלות. כך התלמודים קושרים את הקריאות הכפולות "מקודש" במשנתנו להתנגדות המינים, כאילו נועדה הקריאה הכפולה להדגיש שאין הנוהג נקבע ומתבצע לדעתם. בדומה לכך המקורות מסבירים בקרבן העומר שהקריאות הכפולות נעשו להוציא מלבם של צדוקים: "מפני הביתוסים שהיו אומרים אין קצירת העומר במוצאי יום טוב" (משנה, מנחות פ"י מ"ג; תוס', שם פ"י הכ"ג, עמ' 528). אבל כאמור הקריאה הכפולה (או אפילו משולשת) מופיעה גם שלא בזיקה לעימותים כיתתיים. על רקע זה יש להבין את קריאת הסוטה: "אמן אמן", שכאמור יסודה בדברי התורה⁴¹ואולי גם "אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה" (ירמיהו ז ד). , כהדגשה טקסית למרות הנימוקים התלמודיים, ואין לראותם אלא כהסברים דרשניים.

בין שנראה – הירח החדש בזמנו – בלילה שאחרי כ"ט בחודש הישן, ובין שלא נראה בזמנו – שלא ראה אותו איש בלילה זה, מקדשים אותו – מקיימים מעמד של קידוש החודש בעדים כרגיל. ברור שאם הירח לא התחדש בלילה שאחרי כ"ט הוא יתחדש בלילה הבא, אף על פי כן מקיימים את כל המעמד.

רבי לעזר ברבי צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשים אותו – אם לא הוחלט על חודש חדש ביום השלושים ברור שהיום הבא הוא ראש חודש, ואין צורך בהחלטת בית דין על כך. יתר על כן, תמיד קיים החשש שרק בטעות לא הוחלט על ראש החודש, וגם בלילה הבא איש לא יראה את הירח המתחדש. מובן שאי אפשר יהיה לשנות למפרע את החלטת בית הדין, אך ייגרם נזק חמור ליוקרת בית הדין, שכבר קידשוהו שמים – אין צורך בהחלטת בית דין שכן המציאות כבר קבעה את החודש החדש.