משנת ארץ ישראל על משנה ראש השנה · פרק 2 · משנה 8

דמות צורות – ציורים של לבנות – ריבוי של לבנה, צורת הירח. לחכמים היה ידע אסטרונומי מספיק כדי לדעת איזו צורה צריכה להיות לירח המתחדש, היו לו לרבן גמליאל – דיבנה, בעליתו – המשנה הקודמת דיברה על חקירת העדים בחצר בית יעזק בירושלים. בדור יבנה נערכה, כנראה, חקירת העדים בביתו של הנשיא. העלייה היא עליית הגג, הקומה השנייה של הבית. כפי שאמרנו לעיל העלייה מצטיירת כמקום המובהק לישיבות בית הדין בכלל, ובית הדין העוסק בקידוש החודש בפרט. על כן הוצבו אביזרי החקירה בעלייה. רבן גמליאל מצרף לשיקול ההלכתי "מכשור" מדעי. שיטת עבודה דומה נזכרת בהקשר למדידת תחום שבת (איור 73). שם רבן גמליאל משתמש במכשיר מדידה אופטי ("מצופית" – משנה, עירובין פ"ד מ"ב⁴²ראו פירושנו לעירובין פ"ד מ"ב. בירושלמי שם מבואר ש"מצודות היו לו לרבן גמליאל שהיה משעיר בה עיניו במישר" (כא ע"ד). בעל ספר העתים גורס בירושלמי "מצופית" (סימן לו), כלומר מכשיר שצופים בו. במקבילה בתלמוד הבבלי מבואר: "תנא, שפופרת היתה לו לרבן גמליאל שהיה מביט וצופה בה אלפים אמה ביבשה, וכנגדה אלפים בים" (בבלי, מג ע"ב). בדפוס א נוסף במשנה "מסתכל בשפופרת שלי", וזו כנראה חדירה של משפט מהתלמוד לנוסח המשנה. זו תופעה רגילה ומקובלת. מכשיר אופטי כה משוכלל הוא, מן הסתם, פרי הטכנולוגיה הרומית. רבן גמליאל והזקנים חזרו מרומי, ואולי רכש רבן גמליאל את השפופרת ברומי עצמה, מכל מקום קשה להניח שהיה לוקח עמו מהארץ מכשיר מדידה אופטי משוכלל ללא צורך ממשי. ). זה כנראה חידושו כמנהיג לאומי, שהיו לו קשרים בעולם המדעי הרומי מחד גיסא, ואמצעים כספיים מאידך גיסא. מהעבר השני, לחכמים חשוב להציג את הנשיא, מנהיגם המקובל, כמי שמכיר ומשתמש בפלאי הטכניקה של ימיו, בטבלה ובכותל – היא τάβλα (טבלה) ביוונית או tabula (טבולה) ברומית, ומשמעה לוח ישר ועליו ציור או כתובת. ייתכן שעדיף לגרוס "בטבלה בכותל"⁴³אורבך, עבודה זרה. ספרות רבה נכתבה על ציור דמויות בתקופה זו, אך אין בה חדש על הנושא הנזכר במשנתנו, של ציור גרמי שמים. (איור 74), שבהן מראה את ההדיוטות – עדים פשוטים, ואומר הכזה ראיתה או כזה – העדויות על מעשיו של רבן גמליאל והחלטותיו בנושא קידוש החודש רבות, ונראה שתחום זה הפך לתחום פעילותו המובהק. רבן גמליאל הוא הראשון הפועל כנשיא, אם כי אין הוא מכונה במפורש בתואר זה⁴⁴על חכמים מימי הבית נאמר שהיו נשיאים, אך אין הם מכונים "פלוני הנשיא". נראה שאלו תיאורים אנכרוניסטיים, המייחסים לראשונים תואר שהתחדש רק מאוחר יותר. . נראה שהנשיאות חודשה רק בדור אושא, מכל מקום מימיו הנשיא הוא העוסק בקביעת הלוח, ועסקנו בכך במבוא⁴⁵ראו ספראי, קידוש חודשים. .

התלמוד הבבלי מעלה את השאלה כיצד חכם רשאי לצייר תמונות של גרמי השמים, הרי יש להם משמעות אלילית, ואסור לצייר תמונות אליליות (כד ע"ב). אורבך ראה במקור זה עדות לגישתם המקלה של חכמים בנושא⁴⁶אורבך, עבודה זרה. . אמנם חכמים הם שקבעו שאין לצייר תמונות אליליות, גם שלא לצורך עבודה זרה, אך לא ראו כל בעיה בציור גרמי שמים, שכן היה זה ציור לצורך מעשי, ולא תיאור אמנותי-רעיוני.

מעשה שבאו שנים – עדים ואמרו ראינוהו – את הירח שחרית – של יום כ"ט במזרח וערבית – בלילה שאחרי יום כ"ט במערב – רש"י פירש שהכוונה לירח הישן שראו אותו בבוקר במזרח ובערב ראו את הירח החדש במערב; הדבר בלתי אפשרי, שכן הירח מכוסה כעשרים וארבע שעות. הר"ן פירש שמדובר בירח החדש. המאירי מביא שתי אפשרויות: יש שפירשו שהירח החדש התגלה פחות מעשרים וארבע שעות אחרי שנעלם הירח הישן, ואחרים פירשו שהירח הישן נעלם בשחרית והחדש התגלה בערבית יום אחד מאוחר יותר (36 שעות היה הירח מכוסה ונעלם). פירוש זה מסביר את נימוקו של רבן גמליאל (להלן) שפעמים בא [הירח החדש] בקצרה, ואז הוא עובר תוך 12 שעות ממזרח למערב, ופעמים הוא בא בארוכה, ואז הוא עובר את מסלולו זה בזמן רב יותר⁴⁷להלן נחזור למשפט ונבארו בדרך שונה. . הרא"ש פירש באופן פשוט שזה ההבדל בין קיץ וחורף, והארוכה והקצרה הן שעות היום, שבחורף הן קצרות ובקיץ ארוכות. בספרות הפרשנית גם הצעות נוספות. מן הראוי להעיר שלא בטוח שלפנינו מידע מדויק, ואולי אין זה אלא פרק מהפולקלור החצי מדעי, שאינו מתאים למושגים ולידע המדויקים שממנו אנו נהנים כיום.

מכל מקום, המצב שתיארו העדים הוא בלתי אפשרי, לכן אמר רבי יוחנן בן נורי עידי שקר הם – לא ברור מה היה תפקידו של רבי יוחנן בן נורי. הוא ישב בדרך כלל בבית שערים וקשה להניח שעדי החודש עברו דרך בית שערים, שכן היא רחוקה מיבנה יותר ממהלך יום, ועדי החודש הגיעו רק מטווח מצומצם למושב בית הדין. ייתכן שהוא ישב באופן זמני בלוד, או ביישוב אחר. מכל מקום, עדי החודש עברו דרך יישובו והחכם שאל אותם על פרטי עדותם; זה היה מעין בירור מקדים. כבר אמרנו כי חכמים הקפידו על מתן צורה חגיגית לכל הבירורים של קידוש החודש. אחד ממרכיבי האווירה הציבורית היה שעדי החודש עוברים בדרכם ביישובים ומתעכבים קמעה ביישוב. כך ניתנה גם לרבי עקיבא, או לשזפר ראשה של גזר, האפשרות לעכב עדי חודש מיותרים⁴⁸ראו לעיל, פירושנו לפ"א מ"ו. . לא ברור מה בדיוק הייתה הבעיה. רש"י מפרש, כאמור, שראו את הירח הישן בבוקר ואת החדש בערב, אך מוסיף "ולבי נוקפני", שכן אין זה מתאים להסבר של הגמרא לדברי רבן גמליאל "פעמים שבא בארוכה ופעמים שבה בקצרה" (להלן). לכן פירש שראו את הירח החדש שעשה כביכול מסלול מהיר בשמים וחצה אותם תוך פחות משתים עשרה שעות, וכשבאו ליוונה – ביתר כתבי היד "יבנה". הכתיב הנכון והקדום הוא כנראה יָוונה, קיבלן רבן גמליאל – נראה שרבן גמליאל סבר שמה שראו בשחרית היה טעות, אך עדי אמת הם. מסתבר שרבן גמליאל היה יכול לקבל את העדות משום שידע היכן יופיע הירח החדש ומה תהיה צורתו, ועדותם התאימה לציפיותיו. התלמודים מוסיפים שלרבן גמליאל הייתה מסורת מאבותיו שמצב כזה אפשרי: "פעמים שבא בארוכה ופעמים שבה בקצרה" (בבלי, כה ע"א; ירו', נח ע"ב), אך נראה שהסבר זה בא רק להפיס את דעת חכמים, ורבן גמליאל קיבלם משום שהתרשם שטעו בהערכת מיקום הירח בשחרית.

ועוד – מעשה אחר, באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו – בלילה שאחרי יום כ"ט, ובלילה בעיבורו לא נראה – אבל בית הדין והציבור ציפו לראות את הירח בלילה הבא, ולא ראוהו. כך פירש רש"י, ובעקבותיו פרשנים נוספים. אם כך כבר הוחלט על קידוש החודש בלילה הראשון, ובית הדין נתבע, אפוא, לחזור בו מהחלטה קודמת. יש המפרשים שכל המשפט הוא מדברי העדים שאמרו שראו אותו בליל שלושים ובלילה שאחריו לא ראוהו⁴⁹כך פירשו הרמב"ם, ר' עובדיה מברטנורא וחכמים אחרים. . ברם פירוש זה מעורער, שכן אם ראו עדים את הירח בליל שלושים למה המתינו עם עדותם? יתר על כן, אם לא היו עדים אחרים שראו את הירח בליל שלושים, הרי שהיום שלמחרת הוא ראש חודש בין אם מקדשים אותו ובין אם לאו, כפי שנאמר במשנה ז. יתר על כן, אם לא נראה הירח בליל שלושים ואחת, וכי לא יקבעו את החודש?! הרי אין חודש בן שלושים ושניים יום! על כן בוודאי אין לקבל את עדותם, ויש לבסס את מועד קידוש החודש על נתונים אחרים. אבל מהמשנה משמע שהוויכוח היה על אמינות העדים, ולא על נתון אחר⁵⁰רבנו עובדיה מברטנורא פירש שהכול מדברי העדים ובעל הון עשיר האריך בדחיות ואף ניסה לתרצו, והפירוש שהצענו פשוט יותר. .

וקיבלן רבן גמליאל – לפי ההסבר שהוצע יש להבין שרבן גמליאל לא רק קיבל את העדים ביום הראשון, אלא לא חזר בו מדעתו גם ביום השני, כאשר הוברר לכול כי בית הדין שגה. בתלמודים מופיע מעין נימוק של רבן גמליאל: "תניא, אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כך מקובלני מבית אבי אבא, פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה" (בבלי, שם; ירו', שם). לפי הסברנו אין למשפט משמעות, ונחזור לכך להלן.

בין מפרשי המשנה והתלמוד יש המציעים דרך שונה. כל המשפט "ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב" הוא דברי העדים; רבי יהושע סבר כי זו עדות שקר, שכן מבחינה אסטרונומית זה בלתי אפשרי, ורבן גמליאל עונה על כך "כך מקובלני מבית אבי אבא, פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה". הווה אומר, לעתים אכן הירח עשוי להיראות בבוקר במזרח ואחרי שתים עשרה שעות במערב. בעל מלאכת שלמה אומר: "יש מחכמי המזלות שמוציאין לעז על רבן גמליאל"; לדעתם אין כלל אפשרות מעין זו. על כן הציע חכם חשוב זה שהסברו של רבן גמליאל אינו קשור כלל למעשה בעדים, אלא הוא אמירה בפני עצמה. המניע לפרשנות של בעל חכמת שלמה הוא: "חזרתי לבקש דרך אחרת בדברי התלמוד שלנו שיהיו דברי חכמים קיימים", הווה אומר שהמניע הוא אפולוגטי. לדעתו של פרשן מקורי זה טעמו של רבן גמליאל היה שונה. אין כל חשיבות למצב הירח הישן בשחרית, או בכל תאריך אחר, על כן לא הקפידו העדים לדייק בתיאורו; רבן גמליאל קיבל את עדותם על מצב הירח בערב ופסל את עדותם על מצב הירח בשחרית, והתעלם ממנה. כך פירש גם הרמב"ם המאריך כאן בפירושו⁵¹הרמב"ם מאריך בפירושו ומשתמש בלשון אסרטיבית המסתירה צורך אפולוגטי. לדעתו רבן גמליאל ידע כי הם עדי אמת משום שידע מתי עתיד הירח להתחדש. טענתו של רבן גמליאל היא שלעתים הירח מתחדש בצורה חריגה, ולכן חקירת העדים מבוססת על ידע אסטרונומי מוקדם. .

ברם, מנוסח הירושלמי ברור שדברי רבן גמליאל נאמרו לחכמים, על המקרה שבמשנה, שכן רבי שמלאי אומר "טעמיה דרבי יוחנן בן נורי..." ומציג את הדברים כנגד טעמו (נימוקו) של רבן גמליאל, ורבי חייא בר אבא מנמק את דעתו של רבן גמליאל שזו דרכו של הירח. יתר על כן. ברור שכל החכמים, גם רבי דוסא, גם רבי יהושע, גם רבי עקיבא וגם עורך המשנה סברו שרבן גמליאל טעה. אין הם מנמקים את דעתו אלא עומדים על זכותו לטעות, ועל כך שהחלטתו תקפה למרות הביקורת הנכונה כשלעצמה. על כן אין צורך למצוא טעם הגיוני מדי לרבן גמליאל. לפי הפירוש שהוצע קודם העידו העדים את שלהם, ולמחרת הירח לא נראה, ורבן גמליאל סירב לחזור בו ואמר שמקובל הוא מבית אבי אבא שלעתים הירח מתנהג בצורה משונה. המשפט "פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה" אינו תגובה ישירה למקרה שלנו, אלא משפט כללי שאין לירח מהלך אחיד. חכמים לא קיבלו משפט סתמי זה והדין היה עמם, אך רבן גמליאל היה בעל הסמכות.

אמר רבי דוסא בן ארכינס עידי שקר הם והיאך מעידין על האשה שילדה ולמחר כריסה בן שיניה – היא עדיין מעוברת וטרם ילדה. כך גם החודש, ביום הראשון העידו שנולד הירח, ובשני התברר שטרם נולד.

אמר לו רבי יהושע רואה אני את דבריך – הביטוי "רואה אני" מופיע רבות בספרות ובדרך כלל יש לו משמעות של פסיקת הלכה.

חלוקת המשניות כאן שרירותית, והמשך המעשה מופיע במשנה הבאה.