קריאה במקור

משנת ארץ ישראל על משנה ביכורים · מבוא · מיקום 3

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

המספור בתצוגה זו מציין מיקומים בקובץ המהדורה. מראי המקום המיוחדים לספר טרם הותאמו.

1
משנת ביכורים
2
במסכת ביכורים שלושה פרקים. הפרק הראשון סודר את הלכות ביכורים לפי המתכונת שיש שמביאים ביכורים וקוראים לפני המזבח, יש שמביאים אך אינם קוראים ויש שאינם מביאים. בפרק זה נזכרים לרוב חכמי דור אושא, רבי מאיר, רבי יהודה ורבי אליעזר בן יעקב. רבי יהודה נזכר בו בארבע הלכות, ובכולן הוא מרחיב ומתיר להביא ביכורים או אף לקרוא בניגוד להלכה של סתם המשנה (משנה א, ד, ו, יא). אך נזכרים בה אף שני חכמים מדור יבנה: רבי יהודה בן בתירא ורבי יוסי הגלילי.
3
הפרק השני מהווה יחידה בפני עצמה, יחידה שנערכה בפני עצמה ועורך משנתנו שיקעה במשנה. היא אינה ערוכה לפי סדר הבאת הביכורים אלא על פי מסגרת טכנית במידת מה: במה דבר פלוני שווה לאלמוני ובמה שונה. בחלקו הראשון (משניות א-ה) ההשוואה היא בין ביכורים לתרומה ומעשר ובחלקו השני (משניות ו-יא) ההשוואה היא בין דברים שונים, ולא בכל מקום יש קשר בין משנה אחת לחברה. הקשר הוא המסגרת, במה שווה דבר פלוני ובמה שונה. משנה ו סודרת את ההשוואה בין אתרוג לאילן ולירק, ומשנה ז דנה בהשוואה בין דם אדם לדם בעל חיים ולדם שרץ.
4
המשניות בהמשך הפרק עד סופו (ח-יא) עוסקות כולן בשאלה במה הכוי שווה לחיה או לבהמה ובמה אינו שווה לא לבהמה ולא לחיה. הפרק נשתקע במשנת ביכורים שכן המשניות הראשונות דנות בהשוואת הביכורים לתרומה ומעשר. פרקים שאינם ערוכים לפי תוכנם אלא לפי מסגרת חיצונית טכנית, מעין זו שבפרקנו, מצויים במקומות מספר במשנה17ראו שבת פ"ט; מגילה פ"א; ערכין פ"ב, ועוד. .
5
הפרק השלישי פותח בתיאור כיצד מפרישים את הביכורים וממשיך לתאר את תהלוכת מביאי הביכורים ואת סדר הבאת הביכורים עד הנחתם "בצד המזבח והשתחווה ויצא" (משנה ה). בארבע המשניות האחרונות של הפרק יש השלמות להלכות הביכורים. מהם מחכמי דור יבנה: רבי עקיבא ורבי שמעון בן ננס, ומהם של חכמי דור אושא: רבי שמעון ורבי יהודה. כפי שנציין להלן משניות אלו (משנה א עד משנה ח) שייכות לאותה קבוצה גדולה של פרקי הווי במשנה המעלות תיאורי הווי של ירושלים והמקדש של הדור האחרון לימי הבית. הרצאת הדברים אינה בצורה הלכתית-משפטית אלא תיאורית-סיפורית. בחלק זה של הפרק, כבפרקי הווי אחרים, כמעט אין מחלוקות. בשמונה המשניות ישנה רק מעין השלמה של רבי יהודה. פרק ד מרכז את דיני אנדרוגינוס. פרק זה מצוי כבר בדפוס נפולי, בכתב יד קופמן ובעדי נוסח נוספים, אך לא בסדרת עדי נוסח חשובים. הוא מצוי בתוספתא ביכורים (פ"ג ה"ג-ה"ז). אלא שנוסחת המשנה אינה אחידה ויש בה חילופי נוסח מהותיים, ונוסח התוספתא שונה בהרבה, שינוי שהוא הרבה מעבר לשינויי העתקה. במשנתנו יש פרטים הלכתיים שונים, ועיקר ההשוואה הוא עם "משנת" ביכורים הנזכרת18ראו ליברמן לתוספתא שם שם. . אנו לא פירשנו פרק זה.
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Mishnat Eretz Yisrael, Seder Zeraim, Tel Aviv, 2008-2016
רישיון המהדורה
CC-BY
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002609942/NLI

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 62d54481d7845b0588d70ba2345784b3f3a09d5cd511568d53195ce194290aa7