משנת ארץ ישראל על משנה ביכורים · מבוא · מיקום 6

איננו יכולים להעריך את "קובץ זיכרונות המקדש", אבל אנו יכולים להעריך את העריכות שבידינו. מסכתות שקלים, ביכורים וסדרי החגיגות בסוכה נשמעו אמינים לגמרי. לא מצאנו כל פגם בלכידות של התיאור ובסבירותו ההיסטורית. פה ושם אף מצאנו אישור ארכאולוגי לתיאורי המשנה, כגון כתובת בית התקיעה של הכוהנים המשתלבת היטב בתיאור במשנה על תקיעות הכוהנים (סוכה פ"ה מ"ה), או כתובת הזקנים המלמדת על נוכחות של חכמים במקדש או בסביבתו (איור 26). כך גם הפרטים על אמת המים היוצאת מהר הבית לקדרון (איור 27) גם הארגון לעשרים וארבעה משמרות כוהנים הוא רֵאלי, ומדובר במשפחות קיימות הידועות מכתובות ועדויות אחרות בנות התקופה (איור 28), אם כי אין עדות חיצונית לעצם השיטה שבה התחלפו המשמרות במקדש. הכתובות בעברית מלמדות על שפת המקדש, נושא שבחנו בנספח למסכת שקלים. לפרטים שבמסכת מידות לא מצאנו סיוע חוץ-תלמודי, להוציא את הסורג שעליו יש לנו עדויות מקבילות (ראו פירושנו למידות פ"ב מ"ו, אם כי הפרט על הסורגים איננו במשנה). מצינו גם כמה פרטים יוצאי דופן בדיוקם שאי אפשר היה להגיע אליהם ללא עדות ראייה, כגון הטיעון שחומת הר הבית במזרח הייתה נמוכה כדי לאפשר קו ראייה מהר הזיתים. אמנם החשבון איננו מוכח, שכן איננו יודעים בוודאות את גובה ההר בימי קדם, אך החשבון סביר (ראו פירושנו למידות פ"ב מ"ד שבו הצגנו בדיקה של הנתון שבמשנה).

מידות המקדש שבמשנת תמיד-מידות נראות רֵאליות, הן מתאימות זו לזו ויוצרות תיאור לכיד הכולל בדרך כלל התחשבות בפרטים, כגון רוחב הקירות. אמנם חלק מהפרטים סותרים את אלו של יוספוס, אך אפשר לתרץ את הסתירות שאלו מקדשים מתקופות שונות, או אי-דיוקים, ולא נרחיב בכך. גם תיאור עבודת הכוהן הגיוני, מתואר לפי סדר זמנים, וכאשר נעשות עבודות במקביל המחבר מעיר על כך (יומא פ"ז מ"ב). הוא הדין לגבי מצוות שקלים. במבוא ראינו שאכן הציבור קיים למעשה את ההוראות של חז"ל, כולל העובדה שנשים תרמו מחצית השקל, אף על פי שחכמים מהוססים לגבי חובתן זו.

המשנה מנסה לתת תיאור מפורט ורֵאלי. ודאי שמי ששנה אותה סבר שלפניו נתונים מדויקים, והוא מנסה לדייק בהם ככל האפשר. כלומר, הדימוי העצמי של שוני המשנה היה של מי שמקפיד על דיוק מרבי ורואה צורך לשמר את הפרטים הטכניים. אנו משערים שאילו הייתה זו משנת מקדש קדומה שבבית המדרש שיננו כבר בזמן הבית היו בה פחות מחלוקות ופרטים לא שלמים. ברם, בחשבון הסופי יש לקחת גם את קשיי המסירה; דווקא במספרים עלולות לנבוע טעויות עקב מסירה שגויה, ובעיקר עקב עריכות מאוחרות המנסות "להחליק" את הקשיים.

במבוא למסכת סוטה הבאנו את טיעוניו של רוזן-צבי שטקס הסוטה לא היה ולא נברא, אלא הוא כולו לימוד תאורטי בבית המדרש. אם אכן דבריו נכונים הדבר מטיל צל כבד על כל תיאור המקדש. ברם במבוא שם נמנענו מלקבל תאוריה זו, וליתר דיוק לא מצאנו לה שום סיוע. אמנם היו מחלוקות מאוחרות כיצד ראוי שהטקס יתנהל, כגון ההדגשה על ביזיון האישה (על חשבון תפיסת הצניעות – סוטה פ"א מ"ה), אבל קטע זה איננו בפרק הסיפורי. יתר על כן, ניתן לראות בכך תיקון מקומי מטעמים אידאולוגיים, ואין בכך עדות לפסילת הרקע הרֵאלי של כל התיאור. אדרבה, מסורות חריגות על ביטול מעמד הסוטה לא יכולות היו לצמוח אלא ממציאות כואבת של חששות בדבר הצלחתו של המעמד, או בגלל הקושי להוציאו לפועל. כל אלו מצביעים על יסודות רֵאליים במשנה שם. פרק ב בסוטה מצטרף, אפוא, לזיכרונות המקדש שבוודאי יש בהם גם יסודות רֵאליים.

עם זאת נתגלו גם בעיות וסתירות פנימיות, בתוך תיאורי המקדש השאובים ממה שכינינו "משניות הזיכרון המקדשי":

* מעט המידע שיש לנו על סביבות המקדש (מספר השערים, המזרחיים והמערביים), אינו מתאים למשנה. המשנה מונה שער אחד מכל צד ואילו העדות הארכאולוגית מצביעה על שלושה שערים במערב ולפחות שניים במזרח⁵⁶בחפירות מזר שוחזר שער בפינה הדרום-מזרחית, ושער נוסף הוא שער שושן הקבור ככל הנראה מתחת לשער הזהב (שער הרחמים של היום). . כך גם שטח הר הבית, חמש מאות על חמש מאות אמה, הוא סטראוטיפי, תלוי בספר יחזקאל, ואיננו רֵאלי (מידות פ"ב מ"א)⁵⁷בעניין זה אנו מהלכים בעקבות בן ארי, הר הבית, שטען שכל שטח הר הבית של היום הוא הר הבית של חז"ל, והמספר הוא כללי ומושפע מספר יחזקאל. זאת בניגוד לשלל חוקרים, החל מאבי יונה, שטענו שבהר הבית היה מתחם פנימי של חמש מאות על חמש מאות אמה. ראו פירושנו למידות פ"ב מ"א. אם היה תחום פנימי של 500x500 אמה הרי ייתכן שלתחום זה היה באמת רק שער אחד. .

הוא הדין לגבי החזית הדרומית של הר הבית. במשנת מידות שנינו: "כל הפתחים והשערים שהיו שם גובהן עשרים אמה ורחבן עשר אמות, חוץ משל אולם. כל הפתחים שהיו שם היו להן דלתות, חוץ משל אולם. כל השערים שהיו שם היו להן שקופות, חוץ משער טדי" (פ"ב מ"ג). המשנה מתייחסת לשערי העזרה ולשערי הר הבית, שהרי שער טדי הוא שער הר הבית.

מכל שערי הר הבית המקוריים נותרו לכאורה עד היום "השער המשולש" והשער "הכפול" בחזית הדרומית⁵⁸נותר גם השער שמתחת לשער הרחמים הקיים. הוא קדום מהקיר שתוקן במאה ה-16 אך איננו יכולים לאשש את זמנו, ואפשר שהוא מאוחר למקדש של סוף ימי בית שני. . קרוב להניח שהם השערים המקוריים, שכן התחום הדרומי של מפעל הבנייה העתיק של מתחם הר הבית לא שונה מלאחר חורבן הבית השני. כל השערים הללו אינם שלמים. מהשער הכפול נשאר רק חצי שער בעל משקוף אופקי וקשת עשירה ביותר, אבל בציורים של הצייר רוברטס מהמאה התשע עשרה נראות ארבע קשתות. קשה לאמוד את רוחבן, אך חצי הקשת שנותרה רוחבה 1.8 מ', כלומר שמפתח הקשת היה 3.6 מ'. רוחב הקיר בין הקשתות איננו ידוע. לפי הציור הוא כרוחב חצי השער בערך, כלומר שרוחב כל השער כולל המזוזות היה בערך 4.5 מ' (איור 29א-ב). כל זה מבוסס על ההנחה שהצייר דייק. אכן באופן כללי הוא מדייק, אך ודאי שבציור ממרחק יש טעויות אופטיות קטנות. גובהה של הקשת שהשתמרה גדול יותר מקצות הקשתות של השער המשולש וקשה למדוד אותן בדיוק, אך ודאי שאין שם עשרים אמה. במקרה זה אנו יודעים היכן היה מפלס הרצפה מתחת לקשת שהשתמרה (להלן), אך לא מפלס הרחבה בהמשך המערבי של השערים הללו.

אשר לשער המשולש. אין לו משקוף (איור 30) אלא קשתות פשוטות, מאבנים הנראות מקוריות. לצורך הבירור מדדנו את השערים (איור 31). רוחב המפתח של כל אחד משערי השער המשולש הוא 3.8 מ', ורוחב הקירות בין הקשתות הוא 1.6 מ'. אם מדובר בפתח שרוחבו 3.6 מ' ודאי שאין אלו 10 אמות. אבל אם הנתון במשנה כולל את רוחב מזוזות המפתח הרי שהרוחב הוא 4.4 מטר, או קצת פחות, ומדובר באמה של 44 ס"מ. זו אמה קטנה במקצת מרוב ההשערות המקובלות. גובה הפתחים עד התקמרות הקשת כ-4.5 מ', ועד שיא הקשת 6.5 מ'. כפשוטם של דברים אין כאן 20 אמות, ואין הגובה מתאים לתיאור שבמשנה (20 אמה). במרחב זה פני השטח בסוף ימי בית שני ברורים בזכות המשטח המרוצף שאליו מובילות מעלות הר הבית שנחשפו בחפירות. כל הנתונים שניתנים במשנה (10 אמות, 20 אמות ומשקוף) נמצאו אפוא בעייתיים, ובלתי מתאימים. ניתן לטעון, כמובן, שהמידות מתייחסות רק לשערי המקדש בפועל. מכל מקום יש גם להעיר שרוחב פתח שער יחזקאל הוא עשר אמות נטו, ועשרים אמות עם קירות הצד "ורחב הפתח עשר אמות וכתפות הפתח חמש אמות מִפּוֹ וחמש אמות מִפּוֹ וימד ארכו ארבעים אמה ורחב עשרים אמה" (יחזקאל מא ב). אם כן, כל הפרטים שמנינו אינם רֵאליים אלא ציטוטים מספר יחזקאל.

עוד נעיר שאפשר שהקיר הדרומי איננו מקורי. ניתן לטעון שבשלב מסוים גילה הר הבית סימני התמוטטות, לכן נבנה קיר דרומי בצמוד ומדרום לקיר הקיים. הקיר נבנה מאבני הר הבית שהתגלגלו בשטח, ונבנו בו פתחים בצמוד (או במרחק) מהפתחים הקודמים. טיעון כזה יסביר גם מדוע אין לשער המשולש משקוף, מתחת למקמר (לקשת – בניגוד למשנה), ומדוע נותרה קשת אחת מעוטרת מאוד ואילו קשתות השער המשולש פשוטות הרבה יותר (איור 29ב לעיל). הטיעון מבוסס גם על התמונה של רוברטס שממנה נראה שחלק מהחזית הדרומית הוא חדש, אלא שקווי הבנייה טושטשו מאז. ללא המשך החפירות לא ניתן לאשש טיעון זה, וכרגע הוא בחזקת תירוץ משוער.

* מרכיבים מסוימים בתיאור חסרים או בלתי מסתברים מבחינה ארכיטקטונית (כגון קירוי הפתח בעצים (מידות פ"ג מ"ה), גובה ההיכל (שם פ"ד מ"ו) ואורך ה"עזרה" (פ"ב מ"ו לעומת פ"ה מ"א).

* בפרטים אחדים מצאנו סתירות חמורות, פרטים שכל אדם שביקר במקדש לא היה נכשל בהם ולא היה שוכח אותם. כך, למשל, מצויים תיאורים סותרים של מיקום הטבעות שבעזרתן שוחטים (בנוגע לשאלה היכן שוחטים, על המזבח בצפונו או מצפון למזבח⁵⁹ראו תמיד פ"ג מ"ה; מידות פ"ג מ"ה ופ"ה מ"ב. שתי המשניות מתארות שחיטה מצפון למזבח וטבעות קבועות ששימשו לתליית הקרבנות, לעומת תמיד פ"ד מ"א המתארת את טבעות השחיטה על המזבח עצמו. הייתה, אפוא, דעה שהטבעות (או חלק מהן) היו ממש על המזבח, פרושות לכל אורכו. מי שסבור כן מותיר לעצי המערכה רק שטח קטן ביותר שמידותיו לא נמסרו, שכן ברוב השטח היו טבעות, כלומר ששימש לשחיטה. לפי ההלכות הנמסרות לנו במסכת זבחים פ"ה ופ"ו היה צורך בטבעות גם מצפון למזבח וגם על המזבח (בצפון ובדרום), שכן שני המקומות שימשו לשחיטה. אנו רשאים לשער שבתקופה קדומה הייתה השחיטה רק במקום אחד, והמילה "צפון" שבתורה הובנה כצפון המזבח או מצפון למזבח (וראשון עיקר). אך העדויות עמומות. מחלוקת זהה מצויה גם במסכת זבחים האם השחיטה היא מצפון למזבח או בצפון המזבח. ממילא היו גם שתי דעות לגבי השימוש במזבח. לפי משנת תמיד פ"ד היה רוב המזבח פנוי לשחיטה, ואילו לפי מידות פ"ג מ"א היה המזבח כולו אזור מערכה, כלומר עצים מסודרים לבעירה. אפילו אם נותר בשולי המערכה (המדורה) מקום פנוי אי אפשר היה לשחוט בו, בקרבה כה רבה למדורה הלוהטת. גם גובהו של המזבח (10 אמות) מעורר בעיות טכניות, הוא מסתיר חלק מהעבודות, ובעיקר הסובב נמוך מגב (גג) המזבח, וקשה (אי אפשר) לעלות ממנו למזבח. גם המעבר מהכבש אל הסובב קשה. קורן, למשל, משחזר מעבר שאיננו במקורות (איור 32). מצד שני לא נאמר גובה המזבח במשנה במפורש, אלא במשתמע בלבד, והוא גם גובה המזבח במשכן, לפיכך יש מקום לחשוד שהמזבח היה בפועל נמוך יותר מעשר אמות. ראו פירושנו למידות פ"ג מ"א. ). במהלך פירוש מסכת תמיד-מידות מצאנו גם אי-התאמות של ממש. סתירה בולטת אחרת הייתה לגבי אבן השתייה. ביומא מתוארת אבן המציצה מהרצפה בקודש הקודשים (יומא פ"ה מ"ב), ובמסכת מידות פ"ד מ"ו מדובר על אטם, כלומר הגבהה של הרצפה, סגורה מעל הקרקע, שגובהה שש אמות. זו כבר סתירה גלויה שקשה להסבירה.

כמו כן, תיאור שולחן לחם הפנים (מנחות פי"א מ"ה) אינו מאפשר את הטקס המתואר במשנה שלאחריו. לפי משנה ה מונחים הלחמים המלבניים על מתקן זהב המתפרק בקלות ובנוי על שיווי משקל עדין, והלחמים מונחים זה על זה, ולפי המשנה שלאחריה בעת שמוציאים את אחד הלחמים הישנים מכניסים בו בזמן את הלחם החדש. אי אפשר לעשות זאת כאשר הלחמים מונחים זה על זה, ואכן רבי יוסי שם (מנחות פי"א מ"ו) שולל את קיום הטקס כולו (איורים 33, 34).

על סתירות נוספות נעמוד בפירושנו לתמיד-מידות⁶⁰כגון מידות פ"ד מ"א בניגוד לזבחים פ"ה מ"א; תוס', זבחים פ"ד ה"ט, עמ' 456 (מספר ה"מתנות"); מידות פ"ד מ"א הסותרת את פ"ד מ"ב לגבי קריעת הלב מגוף הקרבן; פ"ד מ"א עצמה (חילוף כרעיים וידיים) ועוד. . בקבוצה זאת נוסיף גם את המחלוקת המפורשת האם עזרת כוהנים הייתה במפלס עזרת ישראל או במפלס גבוה ב-2.5 אמות (מידות פ"ב מ"ו).

* בחלק מהמקרים היסוד התאורטי נובע מהעריכה המאוחרת (כגון פ"ה מ"א), אך בדרך כלל הבעיה טמונה בחומר הבסיסי של המשניות, ובכל משנה נמנע העורך מהצגת המחלוקות.

* לחלק מהסתירות מצאנו פתרון טוב. כך, למשל, רשימת שערי העזרה (פ"א מ"ד) כוללת רק שבעה שערים, אבל היא עצמה מזכירה בהמשך את שער הניצוץ שאף שהוא שער אין הוא נמנה עם שבעת השערים. כלומר הרשימה אינה כוללת את כל השערים, אולי משום שחלק מהם היו פשפשים קטנים (כך שער ניקנור הוא שער אחד ברשימה אחת, ושלושה שערים ברשימה אחרת – שם מ"ה איור 35). מבחינה סגנונית ברור ששתי המשניות יצאו מתחת יד אחת, כלומר שרשימת שבעה השערים איננה כוללת שערים נוספים שמשום מה לא זכו להופיע, אם משום שהם נזכרים בהמשך, או משום שהעורך רצה להדגיש את המספר שבע המקודש, או שהם היו השערים הראשיים, או הקדומים. הוא הדין במשנה שאחריה המזכירה את לשכת המוקד. גם לה היה פשפש או שניים לחיל, והיא איננה נזכרת ברשימת שבעה השערים (שם מ"ו). במקרה זה ניתן לטעון שזו סתירה בין המשניות, אך דומה שההסבר הראשון, שרשימת שבעה השערים היא חלקית, טוב יותר.

ייתכן שבדרך זו ניתן לפתור סתירות נוספות בין משניות, או פרטים מוקשים, ברם בהעדר עדויות מסייעות הסברים אלו נראים כתירוצים אפולוגטיים.

* גם בני הכת וגם יוספוס מדגישים שחשוב שהר הבית הוא רבוע. המשנה אינה מדגישה זאת, אך בפועל שוררת במקדש (לפי התיאורים של משנת מידות) המידה הריבועית. ההיכל כולו (כולל האולם) הוא מאה אמה אורך על מאה אמה גובה, המזבח רבוע, עזרת נשים רבועה, והאולם יחד עם ההיכל הוא קובייה משוכללת של מאה על מאה על מאה אמה (מידות פ"ד מ"ו). גם העזרות וההיכל הם ריבוע (מידות פ"ה מ"ו). מכל אלה ניתן למדוד רק את שטח הר הבית והוא איננו רבוע, והמספר של חמש מאות על חמש מאות אמה אינו רֵאלי⁶¹ראו הערה 57 לעיל. . ייתכן, אפוא, שגם יתר המספרים עוגלו ("רובעו") כדי ליצור את הרושם שהמקדש בנוי על הסדר (order⁶²Order הוא מונח אדריכלי לשיטת המספור הפנימי של הבניין. בניינים קדומים רבים בנויים ב"אורדר" קבוע, וההבדל בין הרוחב לאורך, למשל, הוא מספר הכפולות של אותו סדר פנימי. ) הריבועי. סדר ריבועי עשוי להיות אכן משוקע בבניין עצמו, אך ייתכן שהוא מוטיב ספרותי אידאולוגי, והמידות תוקנו מעט כך שתתאמנה לסדר זה.

* יסוד קבוע אחר הוא המספר 11 אמה. רוב המקדש היה מחולק לאורכו ליחידות של 11 אמה (עזרת נשים, עזרת ישראל, עזרת כוהנים, בין האולם למזבח [22 אמה], אחורי הר הבית). המספר 11 אינו מופיע בספרות כמספר מקודש, כמו תריסר, ארבעים, או אפילו ארבע. הוא נראה רֵאלי, וייתכן שבמקורו היה הרוחב של כל יחידה עשר אמות, באמות קדומות⁶³כידוע היו אמות שונות במקדש, וניתן להציע כל חישוב מספרי ש"יגיע" למספר מקודש, כגון 11 אמות של חמישה טפחים הן קצת יותר מ-9 אמות של שישה טפחים, כלומר קרוב לעשר אמות. 11 אמות של שישה טפחים הן בערך 13 אמות של חמישה טפחים, והמספר שלוש עשרה הוא בעל משמעות (ראו פירושנו לשקלים פ"ו מ"א; מידות פ"ב מ"ו). , אבל באמות קטנות יותר הרוחב הוא קרוב ל-11 אמות. האם היה זה יסוד תאורטי, או שגילינו בכך מסודות תכנון המקדש? (איור 35).

* יסודות ספרותיים – בפירושנו למסכתות תמיד-מועד נַראה שבתוך התיאורים שובצו קטעים מתוך תיאורו של מקדש יחזקאל. ודאי שפרטים אלו אינם רֵאליים. יש להבין שעבור קדמונינו נתון המופיע בתנ"ך הוא אמִתי, אף על פי שאיננו קיים במציאות. תיאורים אלו שולבו לתוך התיאורים הרֵאליים ומצאנו אותם בסדרת משניות, כגון גודל המזבח (מידות פ"ג מ"א); תיאור דלתות ההיכל (שם פ"ד מ"א), תיאור תפקוד הפשפש הדרומי (מידות פ"ד מ"ב; תמיד פ"ג מ"ז), תיאור התאים (פ"ד מ"ד) המושפע מתיאור מקדש שלמה, תיאור הפרוכת המושפע מהמשכן (יומא פ"ה מ"א), הזמנת הנשים לצפות במעמד הסוטה (סוטה פ"א מ"ו), הסבר שמו של שער המים (שקלים פ"ו מ"ג; מידות פ"ב מ"ו; תוס', סוכה פ"ג מ"ג), המחלוקת על צורת לחם הפנים ההופכת למחלוקת דרשות (מנחות פי"א מ"ה), ועוד. רוב הדוגמאות הללו הן ממסכת מידות, רק שם הפסוק משולב לתוך התיאור, או שהשפיע על התיאור, ולעומת זאת במשניות האחרות נעשה שימוש בפסוק כדי להסביר או לנמק את הרעיון.

על מרכיב דומה עמדו חוקרי מקומות קדושים המצביעים על שילוב עובדות "ספרותיות" בתוך תיאורים רֵאליים. נסתפק בדוגמה אחת והיא תיאורו של אווסביוס את כורזין כהרוסה. לפי הממצא הארכאולוגי כורזין של זמנו פרחה, אך ישו מנבא לחורבנה, ונבואה זו תקפה ועזה יותר מהמציאות העלובה המתגלית לעינינו הפשוטות (אונומסטיקון, מהדורת נוטלי וספראי עמ' 164 מס' 973).