משנת ארץ ישראל על משנה חגיגה · מבוא · מיקום 14

בארץ ישראל פעלו לא רק יהודים, ותנועתם של עולי רגל באזורים עוינים גרמה לא אחת לפריצה של מהומות אתניות. כך, למשל, כאשר ניסו השומרונים לפגוע בעולי רגל בדרכם לירושלים (קדמ', כ 118; מלח', ב 232). תיאורו של יוספוס בעייתי, ומסתבר שהרומאים נאלצו להקים שתי "ועדות חקירה" על מנת לברר מי התחיל במהומות. כל אחת פסקה אחרת. העדויות שבהן השתמשו החוקרים אינן עומדות לרשותנו כיום, ולא מן הנמנע שגם לעולי הרגל היהודיים היה חלק מסייע בהתגרות. כך או כך, נראה שבעיות הביטחון לא בלמו את העלייה לרגל. גם בימים הראשונים של המרד הגדול המשיכו יהודים במנהגיהם. כך, למשל, עבר צסטיוס גלוס בלוד ואפק שתושביהן עזבו אותן לקראת העלייה לרגל לסוכות (מלח', ב 515). סיפורי הנסים על עולי רגל שלא נפגעו בידי שכניהם הנכריים (ירו', פאה פ"ג ה"ז, יז ע"ד) מעידים שהיה לחשש טעם, והם זיכרונות של סיפורים שנועדו לעודד עולי רגל שלא לחשוש לקיים את המצווה.

בספרות המחקר מתואר בדרך כלל פולחן המקומות הקדושים כאי של פעילות דתית אנטי-ממסדית באופייה, ומנוהלת על ידי גורמים שלא מהממסד המקומי. המקרה של העלייה לרגל לירושלים שונה. המקום הקדוש שהיה מוקד העלייה היה גם המרכז הלאומי. יתר על כן, קדושתו נבנתה על קירותיו הקיימים של המרכז הלאומי, הפוליטי והדתי. הגורם הכלכלי שנהנה מהעלייה לרגל והיה אמור לשרת אותה ולמנף אותה היה הממסד המקומי, שהיה גם הממסד הלאומי. חלק גדול ממצוות העלייה לרגל היו המצוות הנורמטיביות המוטלות על כל אדם מישראל, אבל אי אפשר לקיימן אלא במקדש. מבחינה זו שירתה העלייה לרגל את הממסד הלאומי הקיים, ובעיקר את הנהגת המקדש ואת הנהגת ירושלים. עם זאת הייתה העלייה לרגל גם הזדמנות למפגש עממי חופשי שאיננו מוכתב רק על ידי המנהיגות הלאומית.

מאידך גיסא, הצטופפותם של עשרות אלפי עולי רגל יצרה חיכוך עם השלטונות. השלטונות הגיבו בחיזוק הכוח הצבאי בירושלים, וכתוצאה מכך גבר החיכוך. אל החיכוך הלאומי הצטרפו גם גורמים הלכתיים-טכניים. חיילים רומאיים גורמים לטומאה, וקשה לתאר את אכזבתו של עולה רגל שעלה במשך שבועות לירושלים ועתה נמנע ממנו להיכנס למקדש בגלל חייל רומאי שנגע בו.

מכל מקום, בסוף ימי הבית השני הפכו ימי העלייה לרגל לימים המועדים לפורענות, ימים שבהם גברה המתיחות עם הצבא הרומי, ולא אחת החלו בימי העלייה לרגל מהומות שדוכאו בקושי. העלייה האחרונה לרגל לקרבן עצים, בשנת 66, הייתה גם המועד לפתיחתו של השלב האחרון בתהליך פרוץ המרד הגדול.