משנת ארץ ישראל על משנה מעשר שני · פרק 3 · משנה 4

פירות בירושלם – של חולין, ומעות במדינה – של מעשר שני מחוץ לירושלים והוא צריך למעות, ואומר הרי המעות האילו מחוללין על פירות ההם – כל יתר הנוסחאות גורסות: "אומר". לפי הנוסח בכ"י קופמן הוא נמצא עם מעותיו מחוץ לירושלים ומבקש לעשות את מעותיו חולין – "המעות האילו". נוסחאות רבות גורסות: "המעות ההם מחוללין על פירות האילו". כלומר, הוא עומד בירושלים ועושה את מעותיו שבמדינה חולין, ואין בין הנוסחאות שוני בהלכה.

מעות בירושלם ופירות במדינה – היו לו מעות של מעשר שני בירושלים ופֵרות של חולין במדינה והוא צריך למעות, אומר הרי הפירות האילו מחוללין על המעות ההם – כך הנוסח בכ"י קופמן, ג5 ו- ג7. כלומר, הוא עומד במדינה ומחלל את המעות על פֵרותיו במדינה – "הפירות האילו". אולם רוב הנוסחאות גורסות: "המעות ההם מחוללין על פירות האילו", ונוסחה זו מצוינת אף בכ"י קופמן כס"א (ספרים אחרים), ואף בהלכה זו אין הבדל בין הנוסחאות אלא שלפי נוסח זה הוא עומד בירושלים ומעותיו בידו. ב- ב: "המעות האלו על הפירות האלו".

ובלבד שיעלו הפירות ויאכלו בירושלם – פֵרות אלו שחיללו עליהם כסף מעשר שני אינו יכול לחזור ולפדותם בכסף ולעלות עם הכסף לירושלים, שכן פֵרות שנקנו בכסף מעשר אי אפשר לחזור ולפדותם אלא חייבים להעלותם ולאכלם בירושלים²⁰ראו להלן משנה ו ודמאי פ"א מ"ב. . אף ממשנה זו משתמע בבירור שפדיון מעות או פֵרות אינו חייב להיעשות כשהכסף והפֵרות מונחים זה לצד זה. אחד מהם נמצא בירושלים והאחר במדינה, ומתחללים זה על זה.