משנת ארץ ישראל על משנה מעשר שני · פרק 3 · משנה 11

אף משנה זו סודרת את הלכות מעשר שני שאינו ניתן לאכילה מפני שהחי מת או נשחט ונטמא. המשניות הקודמות דנו בפֵרות שנטמאו, ומשנתנו דנה בצבי שהוא חיה טהורה וראויה לאכילה אך אינה ראויה לקרבן. הדינים במשנה זו ובמשנה הבאה נדונו לעיל (פ"א מ"ד-מ"ו), ובמשנתנו יש תוספת מסוימת שאף היא בעיקר ניסוח שונה (הלוקח צבי ומת). משנתנו אינה חולקת על המשניות הקודמות, ואין בינה לבינן אלא שינויי סגנון ועריכה. משנתנו עוסקת יותר במקרה בודד (לקח צבי), והמשנה שם מנסחת אותו דין בתור כלל ("לקח בהמה", "לקח חיה"). הבדל מסוים יש בכך ששם נעשית חלוקה בין לקיחת חיה לשלמים או לבשר תאווה, ובמשנתנו הדין מובא בסתם ולא נאמר במפורש במה מדובר. עם זאת, אין לראות בכך מחלוקת אלא ניסוח כוללני יותר.

צבי שלקחו בכסף מעשר ומת יקבר על יד עורו – עם עורו. יש ש"על יד" במשנה פירושו: עם, כפי ששנינו לעיל פ"א מ"ו: "אם אין מקדש תקבר על יד עורה", אלא ששם לא נאמר במפורש שהצבי מת, אך הדבר ברור שאם טרם מת אין הוא נקבר. בירושלמי מפרשים בשם רבי יוחנן: "צבי עשו בקדשי בדק הבית לטעון העמדה והערכה" (נד רע"ג), ופירשו יפה הר"ש משאנץ ורבי שלמה סיריליאו שלקח את הצבי לשם קרבן, לזבח שלמים, וכמו ששנינו לעיל פ"א מ"ד: "הלוקח חיה לזבחי שלמים", והרי לקרבן אין הצבי ראוי ולכן דינו כקודשי בדק הבית אשר טעונים "העמדה והערכה", כמפורט בספר ויקרא פרק כז. אולם קודשי בדק הבית שמתו אי אפשר להעמידם ולהעריכם, כפי ששנינו במשנת תמורה: "אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותן מקדושה לקדושה ומקדישין אותן הקדש עילוי... ואם מתו יקברו" (פ"ז מ"ג).

רבי שמעון⁶¹ב- ץ: ישמעאל, והוא טעות סופר, שהיה כתוב לפניו שמ' ופענח לא נכון את הכתוב. אומר יפדה – שכן רבי שמעון חולק על החכמים בקודשי בדק הבית ושונה במשנת תמורה: "אם מתו – יפדו".

לקחו חי – לצבי, ושחטו וניטמא – עם שחיטתו לשם חולין, לשם אכילתו כמעשר ולא כשלמים, הוא הופקע מזיקתו ומהשוואתו לקודשים של בדק הבית ואינו אלא כפֵרות של מעשר שני, ומשום כך אינו חייב לקברו אלא יפדה – כפֵרות של מעשר שני שנטמאו, כמו ששנינו במשנה הקודמת.

רבי יוסי אומר יקבר – שהרי לקחו לשם קרבן שלמים ולא יצא מידי קדושתו וזיקתו לקודשי בדק הבית.

לקחו שחוט – לצבי, וניטמא הרי הוא כפירות – שכן מעולם לא הייתה לו זיקה לקרבן ולבדק הבית ואינו אלא כפֵרות שנטמאו, וכבר למדנו במשנה הקודמת שהלקוח בכסף מעשר שני שנטמא, לדעת חכמים, ייפדה. מלשון המשנה משתמע כי בלקחו שחוט אף רבי יוסי יודה שנפדה. אולם כשם שרבי יהודה חולק על דעת חכמים בפֵרות וטוען שאף בפֵרות שנטמאו ייקבר – כך יחלוק אף על דעת החכמים במשנתנו.