משנת ארץ ישראל על משנה מעשר שני · פרק 4 · משנה 7

הפודה מעשר שני ולא קרא שם – הפריש מעות לפדיון המעשר השני אך לא אמר, לא הוציא מפיו, כי מעות אלו הן פדיון מעשר שני, רבי יוסה אומר דיו – בהפרשת המעות לשם הפדיון של המעשר השני ואינו צריך לקרוא שם על המעות. עם הפרשת המעות יצאו הפֵרות לחולין והמעות נתפסו בקדושת המעשר.

רבי יהודה אומר צריך לפרש – צריך לקרוא שם למעות ולומר כי מעות אלו הן פדיון המעשר.

היה מדבר עם האשה על עיסקי גיטה וקידושיה – או קידושיה, נתן לה גיטה וקידושיה – נתן לה גט או כסף קידושיה, ולא פירש – כלומר, דיבר עם האישה על נישואיה עמו או על הגירושין ונתן לה את הגט או את כסף הקידושין ולא אמר לה "הרי זה גִטך" או "זה קידושיך", רבי יוסה אומר דיו – הואיל ודיבר עמה על עסקי גירושין או קידושין ומתוך דברים אלו הוא נתן לה את הגט או את כסף הקידושין די בכך והיא מגורשת בגט או מקודשת בכסף. הלכה זו בעסקי גירושין וקידושין באה במשנתנו בגלל העיקרון הדומה בשתי המחלוקות של רבי יוסי ורבי יהודה שצריך "לקרוא שם", כלומר לומר במפורש שהכסף ניתן למטרה מסוימת.

בסוגיית הירושלמי למשנתנו מבואר: "מהו צריך לפרש? זה גיטיך וזה קידושך והכא זה פידיון מעשר שיני", ומוסיף הירושלמי: "רבי זעירא[י']³⁵כך בכ"י רומי ורש"ס, כלומר הדובר הוא רבי זעירי. חייה בר בון, אבא בר תחליפא בשם רבי הושעיה מה פליגין כשהפליגי דעתן לעניינות אחרים, אבל אם היו עסוקין באותו ענין גט הוא" (נה סע"א), ובבבלי: "היה מדבר עם האשה על עיסקי גיטה וקידושיה ונתן לה גיטה וקידושיה ולא פירש, רבי יוסי אומר דיו, רבי יהודה אומר צריך לפרש. אמר רב יהודה אמר שמואל והוא שעסוקין באותו ענין. וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא והוא שעסוקין באותו ענין" (קידושין ו ע"א), וכבר נחלקו תנאים בדור שלאחר רבי יוסי ורבי יהודה בפירושם של דברים. בהמשך נאמר: "כתנאי: רבי אומר והוא שעסוקין באותו ענין רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אף על פי שאין עסוקין באותו ענין", ובתוספתא קידושין: "נתן לה קידושיה ולא אמר לה הרי את מקודשת לי, רבי יהודה אומר אינה מקודשת. רבי אומר אם עסוקין באותו עניין מקודשת, אם לאו אינה מקודשת" (פ"ב ה"ח). אלא שאין רבי בר פלוגתיה של רבי יהודה, ואמנם בדפוס ראשון הנוסח הוא רבי יוסי, והפירוש שאין רבי יוסי סובר שקידושיה קידושין אלא כשעסוקים היו באותו עניין שזור בדברי רבי יוסי.

במשנתנו יש שתי מחלוקות של רבי יהודה ורבי יוסי, במעשר שני ובקידושין וגיטין. במקורות בתוספתא ובשני התלמודים דנים בקידושין וגיטין ולא בעניין המעשר השני, וביותר מוברר הדבר בספֵרות הבתר-תלמודית. עשרות ספרי פירושים, ספרי פוסקים וספרי שאלות ותשובות דנים וחוזרים ודנים בשאלה במקרה של קידושין ובמקרה של גיטין, ומעט דברים נאמרו בעניין פדיון מעשר שני. השאלה אם הקידושין היו קידושין ואם הגט אמנם היה גט והגירושין נתבצעו היא כמובן משמעותית ביותר, ולעתים הבעיה קובעת את מעמדה וגורלה של האישה.

ר' יהודה אומר צריך לפרש - רבי יהודה חולק ואומר שצריך לפרש בפיו ולומר שהכסף לפדיון מעשר שני, ורבי יהודה לשיטתו.