משנת ארץ ישראל על משנה מעשר שני · מבוא · מיקום 4

עמי הארץ ומצוות מעשר שני

באופן כללי עמי הארץ מואשמים באי שמירת מעשר שני, וסתם פֵרות הם בבחינת דמאי ויש להפריש מהם את כל המעשרות, כולל מעשר שני מספק¹⁹ראו המבוא למסכת דמאי. . כך גם מניחה בפשטות המשנה (פ"ג מ"ג). עם זאת אנו שומעים גם על מקרים שעמי הארץ מרימים מעשר שני: "בראשונה היו אומרים מחללין על פירות עם הארץ, חזרו לומר אף על מעותיו" (משנה, טבול יום פ"ד מ"ה). בראשונה חיללו חברים כסף שהיה בידם על פֵרות של עם הארץ, ולא חששו שהם פֵרות מעשר שני, ומאוחר יותר התירו אף לחלל פֵרות על מעותיו. בראשונה חששו שהמעות שבידו הם מעות מעשר שני, כלומר חששו שהוא פדה את פֵרותיו בכסף ועתה הוא משתמש בו כבכסף חול, אבל בהמשך פג חשש זה. אמנם סתם עם הארץ עדיין אינו נחשב למי שמרים מעשר שני, אבל נזכרת אפשרות שהוא מרים מעשר שני ואינו מקפיד על הלכותיו. או אולי עדיף לנסח שהוא מרים מעשר שני ופודה את הפֵרות, כדי שלא לאכול קודש, אבל אחר כך מזלזל בקדושת המעות. עם זאת, לא שמענו על איסור כללי לקבל מעות מעם הארץ שמא הן מעות מעשר שני.

עם הארץ כמובן גם חשוד על טהרה, ומכיוון שפֵרות מעשר שני יש לאכול בטהרה הרי שחבר אינו רשאי לתת לו פֵרות מעשר שני או לקנות ממנו פֵרות כאלו (פ"ג מ"ג). לעומת זאת משנה אחרת מתירה בפשטות לחבר להחליף כסף שבידו בפֵרות של עם הארץ. אין שם התייחסות לשאלת הטהרה שלהם, וניתן להעמיד את המשנה בפֵרות שטרם נגמרה מלאכתם ולכן אינם יכולים לקבל טומאה (פ"ד מ"ו). כפשוטה מדובר במשנה בפדיון מעשר שני, או בקניית פֵרות בירושלים. אבל הירושלמי הבין את המשנה כראיה שמותר למכור מעשר שני לעם הארץ (ראו פירושנו למשנה וירו', פ"א ה"א, נב ע"ב), מכאן שכנראה היו מעמי הארץ שהקפידו על חלקים ממצוות מעשר שני. מכל מקום, במשנה זו מותר לשלם לעם הארץ בפֵרות דמאי, והרי זו הקלה הלכתית גדולה.

כמו כן התירו להפקיד פֵרות מעשר שני של דמאי אצל עמי הארץ (תוס', פ"ד ה"ד), ושוב יש בכך הכרה חלקית בכך שגם עמי הארץ ישמרו על קדושת פֵרות שביעית, אבל אין נותנים להם מעשר שני ודאי. בהמשך התוספתא שם חלה נסיגה מהיתר זה.