משנת ארץ ישראל על משנה מועד קטן · פרק 1 · משנה 9

מעמידין תנור וכירים וריחים במועד – רשאים להעמיד במקומם את התנור, את הכיריים ואת הריחיים בחול המועד. העמדת כלים אלו יש שקשורה בטיוח ובהכנת המפלס כדי שיעמדו כהלכה. התנור עשוי לרוב חרס דמוי גליל שבסיסו רחב קצת יותר, כשישים וחמישה סנטימטר, וקוטרו העליון צר, כארבעים סנטימטר. לעתים היה התנור מיטלטל, עם זאת בדרך כלל הוא היה מחובר לקרקע, וגדול מכדי טלטול. התנור מיועד לאפיית לחם ולצליית בשר ומאכלים אחרים. הכיריים או הכירה הם מבנה מאורך שצורתו מלבן והיה בו מקום לפחות כדי העמדת שתי קדרות (איור 17 כירה שנמצאה במצדה, תמונה 4 תנור), ובכירה פשוטה היה מקום לקדרה אחת בלבד⁸⁸כיריים כאלו נמצאו באתרים רבים, כגון במצדה. ראו ידין, מצדה, לוח יג. . הכיריים היו מיועדים לבישול היום-יומי ונזכרים בספרותנו פעמים רבות. הריחיים אף הם נזכרים פעמים רבות. הם היו מצויים בכל בית והשתמשו בהם בשימוש היום-יומי, לטחינת קמח, קטניות ומצרכי מזון אחרים. בתוספתא שנינו: "וטוחנין במועד" (פ"א הי"א)⁸⁹בכ"י ערפורט: "אין טוחנין", והוא בניגוד לכ"י האחרים ואינו אלא שיבוש. ראו ליברמן בפירושו, עמ' 1439. , וכיוצא בו בברייתא בתלמוד הבבלי: "טוחנין קמח במועד לצורך המועד" (יב ע"ב)⁹⁰השוו המעשה בירו', פ סע"א. . אם יזכנו החונן לאדם דעת נתאר את הכלים הללו במפורט במבוא למסכת כלים.

הריטב"א כותב: "גירסת הספרים שלנו מעמידין תנור וכירים במועד ולא גרסינן ריחים", וכן גורסים רבנו חננאל ורבנו ישעיה אחרון⁹¹הציון של המהדיר לראשונים נוספים (עמ' עה הערה 725) אינו מדויק. , וכן ב- רב, ה5, ג⁹²בחלק מעדי הנוסח נוסף "כתחילה" (מרא, מרש, מרת4, מדלק, מרג), וראו להלן. . קרוב לומר כי נוסח זה משובח, שכן ריחיים אין צורך להעמידם. האבן התחתונה וכן האבן העליונה כבדות, ובכל מקום ששמים את הריחיים הם ראויים לעבודה. נוסח זה משתמע אף מן הברייתא בבבלי: "מעמידין תנור וכירים במועד ובלבד שלא יגמור מלאכתן דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים אף יגמור" (י ע"א), ולא נזכרו ריחיים. לגופה של הלכה, אם אין לו תנור הרי שהצבתו היא צורך המועד, אף על פי שיש בכך עבודת תשתית ועמל. אחת הסיבות לאיסור עשויה להיות דרבון האדם שלא להמתין למועד ולבצע את העבודה מערב החג. אבל תנור וכיריים עשויים להישבר או להיטמא בחג עצמו, וההיתר במקרה זה מובן. לעומת זאת הריחיים ניצבו כל הזמן וריחיים שהותקנו שימשו במשך דורות, להוציא עבודות תחזוקה קלות שנזכיר להלן. לפיכך קשה לדעת האם היו חכמים מתירים להציב ריחיים מחודשים בחול המועד, שהצבה יש בה ודאי עמל רב (טרחה מרובה) וגם צורך המועד, ועבודה שבדרך כלל אפשר לעשותה מערב יום טוב.

רבי יהודה אומר אף מכבשין את הריחים כתחילה – בעל מלאכת שלמה: "ואית דגרסי ר' יהודה אומר מכבשין ולא גרסי לכתחלה והיא היא". הסוגיה בבבלי (י ע"א) שואלת: "מאי מכבשין?" ועונה: "רב יהודה אמר מנקר ריחיא", כלומר מנקרים באבן הריחיים כדי שלא תהיה חלקה, ורב יחיאל פירש: "בת עינא", הוא הנקב שעושים ברכב כדי לשפוך לתוכו את החטים או הקטניות כדי שייטחנו.