משנת ארץ ישראל על משנה דמאי · פרק 4 · משנה 6

הנכנס לעיר ואינו מכיר אדם שם – המדובר בעובר אורח, או סביר יותר בסוחר שנקלע ליישוב שאינו מכיר בו אדם, ואמר מיכן – בנוסח הדפוסים, וכמקובל היום, "מי כאן", נאמן ומיכן מעשר – הסוחר מחפש את המוכרים שימכרו לו מזון או סחורה מעושרת. בשני עדי נוסח (ג7, ג9): הנכנס לכרך. הכרך הוא עיר הפוליס המיוונת²¹ראו פירושנו למגילה פ"א מ"א. . באופן טבעי הסיכוי למקרה מעין זה שבמשנה גדול יותר בפוליס, אך כפי שנראה להלן הוא אפשרי גם בעיר יהודית.

אמר לו אחד אני איני נאמן – אדם אינו נאמן להגדיר עצמו כ"נאמן", ושתי סיבות לדבר. ראשית ייתכן שהוא עם הארץ, ועם הארץ אינו נאמן על מעשרות. יתר על כן, הרי איש זה עשוי למכור לקונה ה"חבר" סחורה כמעושרת, ועשוי להרוויח מכך. כאמור, כל נאמנות ששכרה בצדה חשודה, אלא אם קיבל על עצמו בפני שלושה (לעיל פ"ב מ"ב) והדברים ידועים ובדוקים, או שאחרים מעידים על כך.

איש פלוני הרי זה נאמן – אם העיד שאדם אחר "נאמן", הרי זה נאמן, שכן הנשאל אינו מרוויח מעדותו, ואף אינו מעיד ישירות על הפרות שמעושרים הם.

הלך – הקונה, ולקח ממנו – מאותו אדם שהוגדר כ"נאמן", אמר לו – הקונה ל"נאמן": מיכן מוכר ישן – נראה שהמדובר בערב פסח²²ניתן להעמיד את המשנה גם ביין, שכן היין הישן עדיף על החדש. ברם תפיסה זו, שיין ישן עדיף, אינה תופסת מקום משמעותי בספרות חז"ל, אף על פי שהיא מקובלת בין יצרני היין המסורתיים באירופה. ראו תוס', דמאי פ"ד ה"ט; משנה, מנחות פ"י מ"ו. . כידוע, אין לקנות תבואה מהיבול החדש לפני הנפת העומר ביום השני של פסח. הקונה מחפש תבואה מהיבול הישן, וחושש שיקנה תבואה "חדשה" שאסורה בשימוש. ממשנתנו נראה שהיו שלא הקפידו על איסור זה. מן המקורות אנו שומעים על מקומות שבהם הבשילה התבואה מוקדם (אזור יריחו) ושם לא הקפידו על האיסור, בהסכמת חכמים או שלא ברצונם²³ראו פירושנו לפסחים פ"ד מ"ח. . מכל מקום כאן מדובר, מן הסתם, לאחר חורבן הבית השני, ומשנתנו מלמדת על ערעורה של מצווה זו.

אמר לו מי ששלחך אצלי – ה"נאמן" מעיד שמי שהפנה את הקונה אליו הוא מוכר "ישן", אף על פי שהם כגומלים זה את זה הרי אילה – אלה, נאמנים – אם הייתה זו עדות הדדית הרי שלא היו נאמנים, שכן זו עדות ששכרה בצדה, אך הדבר לא היה מתוכנן ולכן אין בעדות ההדדית לפגוע במהימנות של כל אחד.

כאמור, המשנה מתפרשת בסתם אדם שנקלע לעיר זרה, אך מסתברת יותר בסוחרים, מעין החמרים הנזכרים במשנה הבאה.