משנת ארץ ישראל על משנה מדות · פרק 3 · משנה 6

בשלב זה המשנה עוברת לתיאור השטח שכינויו "בין האולם ולמזבח"; מפליא שלא היה לו כינוי עצמאי וכל הגדרתו היא כמה שמצוי בין שטחים אחרים. המינוח נקבע בעקבות הפסוק המקראי "בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים" (יואל ב ז). שטח זה הוא תחום מעבר בין קודש ברמה נמוכה לבין קדושת ההיכל שהיא הקדושה השנייה בחשיבותה (לאחר קודש הקודשים).

הכיור היה בין האולם ולמזבח ומשוך כלפי הדרום – לא ממש בציר האמצע של המקדש, בין האולם ולמזבח עשרים ושתים אמה – רוחבו 22 אמה. נמצא שהמזבח ניצב בין שתי עזרות (חצרות) שכל אחת מהן רוחבה 22 אמה ואורכה 135 אמה, ושתים עשרה מעלות היו שם רום מעלה חצי אמה ושילחה חצי אמה – כך בעדי הנוסח הטובים, וכולם גרסו אפוא חצי אמה, אבל בדפוסים מאוחרים: "אמה". לעיל נקבע שמידת כל המעלות במקדש הייתה חצי אמה גובה וחצי אמה שלח (פ"ב מ"ג). כתבי היד הפחות טובים תיקנו את המשנה לפי ההמשך המזכיר את הרוחב של אמה. אבל לדעתנו בהמשך המינוח "אמה" הוא מקוצר, וכוונתו לחצי אמה, ומשנתנו אינה סותרת את המשנה לעיל. מפלס שתי העזרות היה שונה, והשטח בין האולם ולמזבח היה גבוה יותר ב-6 אמות. הגבהים השונים התבקשו מפני השטח.

אמה אמה רובד שלוש – אחרי שתי אמות היה רובד, כלומר מדרגה רחבה יותר שרוחבה שלוש אמות, אמה אמה ורובד שלוש²²ב- מל הסדר הפוך: אמה ורובד, שתי אמות ורובד. – עוד שתי מעלות של אמה (חצי אמה) ואחריה עוד רובד. עד כאן שש מעלות ורוחב 10 אמות, וכן שלוש המעלות הבאות, העליונה אמה אמה ורובד ארבע – שתי מעלות ורובד רחב עוד יותר, רבי יהודה אומר העליונה אמה אמה ורובד חמש – המחלוקת היא על רוחב הרובד האחרון. נמצא שרוחב המדרגות 22-21 אמה. אם רוחב (שלח) המדרגה אמה, אזי למעשה תפסו המעלות את כל הרוחב שבין האולם ולמזבח, כך שעזרה זו לא יכולה הייתה להיות מקום לעבודה נוספת. מבחינה טכנית אי אפשר שקיר המזבח (מצד מערב) ייגע במעלות. לא ייתכן שבמקדש המפואר ביותר המעברים דחוקים וצרים, הרי יש לבצע שם עבודות חגיגיות ביותר. על כורחך רוחב המעלה הוא חצי אמה, ואזי כל הנתונים הולמים.

נוסיף עוד שמזיכרון קשה לשחזר את כל הפרטים בנאמנות, כולל הפרשי הגובה והרוחב, והתאמת הפרטים משדרת אמינות רבה.

מדרגה שרוחבה חצי אמה היא מדרגה "בלתי ידידותית" למשתמש. היא איננה דרך המלך אלא מדרגה בלתי נוחה. נעשה בה שימוש בחיל שלא נועד להליכה. בכל המקומות היא משדרת הפרדה של הקודש מהחול, ואולי אף ניכור בין השניים. המתבונן בחוץ אינו מוזמן להיכנס, הכניסה היא רק למורשים ואינה פתוחה לקהל. אנו מדברים על התחושות שמעניק המסר הארכיטקטוני; האבחנות ההלכתיות עצמן ברורות, וכידוע יש מעלות בקדושה, כמו שקבעה משנת כלים פרק א.

במסכת שקלים שנינו: "שלשה עשר שלחנות היו במקדש. שמנה של שיש בבית המטבחים, שעליהן מדיחין את הקרבים. ושנים במערב הכבש, אחד של שיש ואחד של כסף, על של שיש היו נותנים את האברים. על של כסף כלי שרת, ושנים באולם מבפנים על פתח הבית, אחד של שיש ואחד של זהב. על של שיש נותנין לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו, שמעלין בקדש ולא מורידין, ואחד של זהב מבפנים שעליו לחם הפנים תמיד" (פ"ו מ"ד). שולחנות אלו אינן נזכרים במשנת מידות. הם צריכים להיות ממערב לכבש, קרוב לקיר הדרומי, כלומר קרוב לתחילת הכבש.

שאלת מיקומו המדויק של המזבח תחזור ותידון להלן בפ"ה מ"ב.