משנת ארץ ישראל על משנה סוכה · מבוא · מיקום 3

חג הסוכות נזכר במקרא כאחד משלושת הרגלים, ונזכרות שתי מצוות מיוחדות: ישיבה בסוכה ונטילת ארבעה מינים. רשימת המינים מופיעה, אם כי מלשון המקרא עצמו ניתן להתרשם שאין הם בבחינת חובה אלא אמצעי עזר לחגיגה לפני ה'. רק פרשנות חז"ל העניקה לפסוק זה את משמעותו המחייבת והנורמטיבית. כן נזכרים קרבנות החג המיוחדים. סוכות שונה מפסח בכך שיש דגש רב על כל ימי החג ולא רק על היום הראשון. לכל יום קרבנות מיוחדים, וכמות הפרים פוחתת והולכת. לא נעסוק כאן בטעמן של המצוות, אך מן הראוי להעיר שהמרכיב של חג האסיף בולט, והמצוות אף הן קשורות לטבע.

חנוכת המקדש הראשון בימי שלמה הייתה בחודש השביעי, הוא חודש החגים. היא הסתיימה ביום כג בחודש השביעי (דברי הימים ב ז י). במסגרת זו חגגו ארבעה עשר יום; כך החגיגה מתוארת בספר מלכים (א ח סה): "שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום ביום השמיני שילח את העם". ובספר דברי הימים (ב ז ט) מפורש: "שבעת ימים והחג שבעת ימים". אם כן, היו אלו שבעה ימים של חג סתם ועוד שבעת ימי החג, ומן הסתם הכוונה לסוכות. אם כן, ספר מלכים אינו מדגיש את חג הסוכות, והיום השמיני הנזכר אינו חג אלא שילוח העם לביתו. אבל ניתן לפרש את הכתובים כמתכוונים לחג הסוכות. הכתוב מזכיר את "החג", ואולי הכוונה לסוכות, אך ניתן גם לפרש ש"החג" הוא חג חנוכת המקדש. אם נדייק בתיאור שבספר דברי הימים נמצא ששבעת הימים הם טז-כב בתשרי, ותאריך זה אינו הולם במדויק את חג הסוכות. בעל ספר דברי הימים כבר רומז לחג הסוכות, ומזכיר במפורש את העצרת ביום השמיני. בספרות חז"ל אין התייחסות לשוני זה שבין הספרים. יוספוס מתאר את האירוע כפי שהוא מופיע בדברי הימים ומסביר בפשטות שחגגו את החג "הקרוי הסוכות" ארבעה עשר יום, וגם הוא מתעלם משמיני עצרת¹קד', ח 123. . גם חז"ל מזכירים את המאורע אך ללא כל התייחסות לשאלת הנסיעה ביום השמיני, וברור שפירשו את ספר מלכים כמו בדברי הימים, שהפרידה הייתה לאחר שמיני עצרת. מכל מקום, ספר נחמיה (ח יז) מצהיר: "כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא", ודומה שהצהרה זו יש בה אמת היסטורית, והחג לא תפס מקום מרכזי אלא מתקופת שיבת ציון ואילך. עם זאת, ירבעם ייסד את החג "שבדה מלבו" בחודש השמיני, כנראה כנגד סוכות. המקרא מתאר את החג מנקודת מבט של מי שמכיר את חג הסוכות וזועם על חילול החג. לא מן הנמנע שירבעם הכיר חג בחודש השמיני, או שחידש בכך חג מקומי קדום. לא נאמר כמה ימים חגגו את החג שבדה ירבעם מלבו.

הציטוטים שהובאו מספרי עזרא ונחמיה מוכיחים כי בראשית הבית השני נחוג החג בפאר והדר. נחמיה מזכיר חגיגה עם ענפים, מעין ארבעת המינים: "צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבֹת לעשֹת סֻכֹת ככתוב" (נחמיה ח טו). ניתן לראות בפסוקים אלו רמז לארבעת המינים, אך אולי אלו חומרי גלם להכנת הסוכות. מכל מקום, הרשימה אינה זהה לרשימת ארבעת המינים, אם כי היא דומה לה, ושלושת המינים האחרונים שברשימה בספר נחמיה דומים לרשימת המינים שבתורה.

בספרי עזרא ונחמיה שצוטטו לעיל בולטת חשיבותו של החג. ביטוי לכך יש גם בדברי זכריה הנביא, מאותה תקופה, שחג הסוכות מובא בהם כדוגמה לחג גדול ומועד התכנסות לרגל: "והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלם ועלו מדי שנה בשנה להשתחֲוֹת למלך ה' צבאות ולחֹג את חג הסֻכות: והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ אל ירושלם להשתחֲוֹת למלך ה' צבאות ולא עליהם יהיה הגשם" (זכריה טז-יז). בפסוקים אלו בא לידי ביטוי גם ההקשר המיוחד של חג הסוכות כמועד הקשור לירידת גשמים.

עד כאן החומר המקראי, ולא באנו לנתחו אלא להציגו כמכלול שלם, וכפי שעמד לפני חכמינו.