התודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות. שתי איפות האיפה שלש סאין עשרים עשרון. עשרה לחמץ. ועשרה למצה. עשרה לחמץ. עשרון לחלה. ועשרה למצה. ובמצה שלשה מינין. חלות. ורקיקים. ורבוכה. נמצאו שלשה עשרונות ושליש לכל מין. שלש חלות לעשרון. במדה ירושלמית היו שלשים קב. חמשה עשר לחמץ וחמשה עשר למצה. חמשה עשר לחמץ קב וחצי לחלה. וחמשה עשר למצה. והמצה שלשה מינין חלות ורקיקים ורבוכה. נמצאו חמשת קבים לכל מין. שתי חלות לקב:
קריאה במקור
משנה מנחות · פרק 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
המלואים היו באים כמצה שבתודה. חלות ורקיקים ורבוכה. הנזירות היתה באה שתי ידות במצה שבתודה. חלות ורקיקים. ואין בה רבוכה. נמצא עשרה קבים ירושלמיות שהן ששה עשרונות ועדוין. ומכולן היה נוטל אחד מעשרה תרומה. שנאמר (ויקרא ז, יד) והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה'. אחד. שלא יטול פרוס. מכל קרבן. שיהו כל הקרבנות שוין. ושלא יטול מקרבן לחברו. לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה. והשאר נאכל לבעלים:
השוחט את התודה בפנים. ולחמה חוץ לחומה. לא קדש הלחם. שחטה עד שלא קרמו בתנור. ואפילו קרמו כולן חוץ מאחד מהן. לא קדש הלחם. שחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה. קדש הלחם. שחטה ונמצאת טרפה. לא קדש הלחם. שחטה ונמצאת בעלת מום. רבי אליעזר אומר קדש. וחכמים אומרים לא קדש. שחטה שלא לשמה. וכן איל המלואים וכן שני כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן. לא קדש הלחם:
נסכים שקדשו בכלי ונמצא הזבח פסול. אם יש שם זבח אחר. יקרבו עמו. ואם לאו יפסלו בלינה. ולד תודה ותמורתה. והמפריש תודתו ואבדה. והפריש אחרת תחתיה. אינן טעונים לחם שנאמר (ויקרא ז, יב) והקריב על זבח התודה. התודה טעונה לחם. לא ולדה. ולא חליפתה ולא תמורתה טעונין לחם:
האומר הרי עלי תודה. יביא היא ולחמה מן החולין. תודה מן החולין ולחמה מן המעשר. יביא לחמה מן החולין. תודה מן המעשר ולחמה מן החולין. יביא. התודה היא ולחמה מן המעשר. יביא. ולא יביא מחטי מעשר שני. אלא ממעות מעשר שני:
מנין לאומר הרי עלי תודה לא יביא אלא מן החולין. שנאמר (דברים טז, ב) וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר. והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים. אם כן למה נאמר צאן ובקר. אלא להקיש כל הבא מן הבקר ומן הצאן לפסח. מה הפסח שהוא בא בחובה אינו בא אלא מן החולין. אף כל דבר שהוא בא בחובה. לא יבא אלא מן החולין. לפיכך האומר הרי עלי תודה. הרי עלי שלמים. הואיל והם באים חובה. לא יבואו אלא מן החולין. והנסכים בכל מקום לא יבואו אלא מן החולין:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 0e88bb8b261662964713319acb794f0fb81cf7cbfddddb4695827cc97a1d48d4