משנת ארץ ישראל על משנה כתובות · מבוא · מיקום 8

הכתובה היא בראש ובראשונה מסמך המפרט את התחייבויות האיש כלפי האישה. ההתחייבות המרכזית בו, המכונה "כתובה" בפני עצמה, היא לסכום כספי גבוה שישולם על ידי הבעל מתוך נכסיו במקרה של גירושין או של מוות מוקדם שלו. שאר הסעיפים המתווספים לכתובה מצטרפים למגמה אחת: הגנה על זכויותיה של האישה.

הכתובה מופיעה לפנינו במשניות כשטר מעוצב מבחינה משפטית. יש בו חלקים קבועים שעליהם יש הסכמה חברתית, והם מחייבים גם אם לא נכתבו, יש בהם הסכמות מקובלות שערכן הכספי המדויק צריך להיקבע על ידי בני הזוג, וייתכן שהכתובה תכלול פרטים נוספים, ברמה אישית. עיקר הכתובה הוא הבטחת תנאי החיים לאישה לאחר גירושיה או לאחר מיתת הבעל. להערכתנו סכום הכתובה גדול, והוא נועד לא רק להבטיח את פרנסת האישה אלא בעיקר לצמצם את תופעת הגירושין. על רקע זה יש לזכור שהייתה מחלוקת ציבורית (וכיתתית) האם גירושי רצון (כשאין טענות על עברות מין) מותרים (משנה, גיטין פ"ט מ"י, וראו פירושנו לה). הכתובה היא מוסד השונה מן המוהר ומן הנדוניה; שלא כמוהר, אין מעבר של הון או טובין מהבעל למשפחת האישה בזמן הנישואין; שלא כנדוניה, המקור הכספי לכתובת האישה הוא בנכסי הבעל.