משנת ארץ ישראל על משנה כתובות · מבוא · מיקום 6

צמד דמויות אחרות שאינן חלק ממשפחה תִקנית, בספרות חז"ל, הם הרווק והבוגרת. שניהם במצב זמני שייתכן שיבוא על פתרונו בשלום. אין במקורותינו דיונים רבים על הבוגרת. זו זוכה למעמד של עצמאות כלכלית, ואף שחלק גדול מהנשים בארץ ישראל התחתנו כבוגרות³⁸ראו להלן בדיוננו על גיל הנישואים. הרי שמקורותינו מדברים לא אחת על אישה שהיא קטנה התלויה במשפחתה. בספרות חז"ל רווחת ההנחה שהבוגרת "כלו בתוליה", כלומר היא איננה בתולה, אך לא עקב מעשה מכוער אלא כתוצאה מהגיל (משנה, להלן פ"א מ"ג ופירושנו לה). בפירושנו למשנה נתחבט האם חכמים לא הכירו את המציאות הגניקולוגית בעניין, או שמא הייתה זו החלטה של מדיניות הלכתית.

אילו אמנם נחשבה אישה בת עשרים כמי שחזקתה שכבר אינה בתולה היה הדבר גורם לירידה דרסטית של גיל הנישואין. כפי שנראה במבוא למסכת קידושין, ובעקבותיהם של חוקרים אחרים, גיל הנישואין לא היה כה נמוך³⁹שרמר, זכר ונקבה, עמ' 125-122. , ומצד שני החברה ייחסה לבתולים חשיבות רבה עד מאוד. על כן קשה להניח שנישואי בוגרת רווחו בחברה היהודית, אף שזו נחשבה כמי שאין לה בתולים. קשה להניח שבאותה חברה רווחו תפיסות חברתיות כה סותרות (1. שהבוגרת כלו בתוליה, 2. שלבתולים ערך רב, 3. שנישואי בוגרת רווחו). סביר, אפוא, לפרש שבדרך כלל נמצאו לבוגרת בתולים, ואם לא נמצאו לה בתולים פירשו חכמים את הדבר בצורה מקלה ונטו להעניק לטענותיה אמינות שבחינה פיזיולוגית לא הייתה מצדיקה בהכרח. אם אכן אנו צודקים בטענה שחכמים פירשו בצורה מקלה את היעדר הבתולים והניחו שאכן בתולי הבוגרת אבדו בדרך הטבע⁴⁰מושג זה מצטרף למושגי רפואה שההלכה מתבססת עליהם ואינם מקובלים במדע התצפיתי בן זמננו. ראו, למשל, פירושנו לשבת פי"ח מ"ג. , אף שידעו שהסבר זה מלאכותי, הרי שהם מגבים בפועל ובדיעבד שמירת צניעות ברמה שאינה גבוהה במיוחד מחד גיסא, ומעדיפים על פני שמירת הצניעות את החשד של הטלת דופי באישה ואת "צורכי" החברה בנשים הבוגרות למטרות נישואין והקמת משפחות, זאת במחיר של התעלמות חברתית ממקרים של הפרות מכוונות, ומאידך גיסא יש בכך הסבר למדיניות של חכמים להעדיף נישואים בגיל צעיר.

מכל מקום, הבוגרת איננה חברה רגילה בקהילה, יש לה מעמד משפטי וחברתי מיוחד וכינוי המעיד על כך, ויכל להיות גם ש"ערכה" בשוק הנישואין נמוך יותר, אם כי אין לכך ראיות.

הרווק מצוי אף הוא במצב בלתי רצוי בעיני חכמים. כבר הזכרנו את המדרש על העשיר הרווק: "למה הדבר דומה, לעשיר גדול רווק ואין לו אשה, אין ביתו בית, למה כשהאריסין באין הוא אומר להם לכו לחנות, למה שאין לו בית, ואין לו אשה. נטל אשה היה אומר להם כל מה שתביאו לי מכאן ואילך העלו אותם" (תנחומא בובר, אחרי מות טו, עמ' לה; תנחומא, שם י, ומקבילות נוספות).

הרווק מועד לחיי חטא, על כן המשנה קובעת שאסור לו ללמד בבית הספר (קידושין פ"ד מי"ג) ולא לרעות בהמה, ולא "ישנו שני רווקים בטלית אחת" (שם מי"ד)⁴¹בתוס', קידושין פ"ה הי"ד, חכמים חולקים על הלכה זו. ראו עוד תנא דבי אליהו, פי"ח, עמ' 101, המצטט את משנתנו כ"הלכה רווחת בישראל". . הנימוק הוא משום החשש לחטא, אך מבין השורות אנו שומעים לא רק קובלנה על בחור המאחר להינשא אלא גם זלזול וחשדנות בו, מעבר לבעיות המוסר המידיות.

הערכה בלתי מחמיאה זו לרווק מצויה גם במקורות אחרים, כגון: "הוא היה אומר: ג' נאמנים הן. עני שהוא נאמן על הפקדון – אין נאמן גדול מזה. בעל הבית שהוא נאמן על מעשרותיו – אין נאמן גדול מזה. רווק שגדל במדינה ולא נחשד על הערוה – אין נאמן גדול מזה" (אבות דרבי נתן, נו"ב פל"ה, עמ' 78), וברוח זו גם במסורת אחרת בבבלי, קיג ע"א. מקורות אלו מצטרפים לאשר שנינו לעיל על "תפקיד" האישה למנוע את הגבר מן החטא.

אכן רווק עומד בפיתוי יום יומי, ובדברי חז"ל יש כביכל הכרה בלגיטימיות של מצוקתו המינית והבנה לאפשרות שיחטא. בחברה מסורתית היה מקום לצפות גם מהרווק שיתאפק וישמור על מידותיו, ואם עשה כן נהג בצורה נורמטיבית ואיננו צפוי לשבחים מיוחדים. ריבוי השבחים הוא אפוא מגמתי, הוא משקף את הרתיעה של חכמים והחברה מחיי רווקות, ויש בכך הטפה סמויה להימנע מרווקות ולסיים צורת חיים זו המועדת לפורענות. פעם נוספת אנו רואים שמי שאיננו נשוי נחשב לאדם חלקי בלבד. הוא חבר בקהילה, אך חבר חשוד שאם זכה להתנהג כשורה ובצורה נורמטיבית יש בכך הישג מיוחד.

עם זאת, ולאור העדויות הרבות על תפיסת המשפחה כיסוד הכרחי בחברה, יש להעיר שתי הערות מסייגות. האחת היא שלמרות כל העדויות אין המשפחה יחידה הלכתית. החובות מוטלות על הגבר, ולעתים רחוקות יותר על האישה, אך לא על המשפחה. האב חייב ללמד את בנו, הוא חייב לתת צדקה ולטפל במשפחה, והאישה חייבת להפריש מעשר ולהדליק נר. אפילו על חובת פרו ורבו נחלקו חכמים אם האישה חייבת או רק הבעל (לעיל). גם המשפחה המורחבת, שהייתה לעתים המנוף הכספי שאִפשר לקיים מצוות, איננה מופיעה כבעלת חובות הלכתיים⁴²חריגה בכך מצוות נר חנוכה המוגדרת בתלמוד הבבלי כחובת "נר איש וביתו" (שבת כא ע"ב). . ההערה השנייה היא חברתית. בפועל, המקורות שבידינו ממעטים לתאר את המשפחה כיחידה חברתית. ליל הסדר נעשה במסגרת משפחתית שבה שותפים האב, האישה והבנים, אך לא מצינו תיאורים של סעודות משפחתיות, הליכה משותפת לישון, אמירת שמע של האב עם בניו או קיום מעמד משפחתי אחר. הדר עסק בנושא ומצא גם ראיות נגדיות לכך שסעודות משפחתיות היו נדירות, וככלל המשפחה הגרעינית מיעטה לתפקד במשותף⁴³הדר, זמן ומרחב. . המשפחה נחשבה, אפוא, יסוד טבעי שאין צורך במאמץ מודע לפתחו או לשמרו. אנו שומעים על קשרים בין אב לבנו ובין אם לבִתה, אך לא על משפחה גרעינית הפועלת יחדיו בסעודה, בלימוד, בתפילה, בקריאת שמע או בפעילות אחרת. ייתכן גם שמקורות חז"ל משקפים את המעבר מחברה רב-דורית (משפחה מורחבת) למשפחה גרעינית, ועדיין טרם עוצב היחד של המשפחה הגרעינית, ובעיקר טרם נקבעה התודעה שיש לדבר על כך ולעסוק בכך במודע, ולכן ידיעותינו בנושא חלקיות. מכל מקום, הוויה זו רחוקה מאוד מאורח החיים המודרני.