משנת ארץ ישראל על משנה כתובות · מבוא · מיקום 10

כאמור, איננו יודעים מתי בדיוק הונהגה הכתובה, ולפי מסורת חז"ל אחד הנוסחים הותקן על ידי שמעון בן שטח. מכל מקום, בכתבי יב נמצאו כמה שטרות קידושין. בכלם עדיין נהוג המוהר, והשטר הוא שטר קידושין שבו נכרתים הנישואים ונקבעים תנאים כספיים שונים⁷⁶במבוא למסכת קידושין נרכז עדויות אלו. . גם בספר טוביה (ז יד) נכרתים הנישואים או הקידושין בנתינת כף ידה של הכלה לחתן (הנוסח הקצר ז יג), בכתיבת ספר ובסעודה. השטר הנכתב מכונה sugrafh – συγραφή, שמשמעו כתיבה ביחד, שטר התחברות. אבל עדיין אין זו ממש כתובה, ולא נזכרים הסדרים כספיים; על אלו החליטו החתן והאב מאוחר יותר. המדובר בנישואי קרובים שיש בהם גם ממשפט הירושה, אך אין לא נדוניה ולא כתובה. עם זאת, החתן נוטל מחצית מרכושו של אבי הכלה (שהיא בתו היחידה). נראה, אפוא, שיש כאן מעין נדוניה, אך לא כתובה.

במערות מדבר יהודה נתגלו שטרות רבים וביניהם כתובות, גיטין, שטרות מכירה וכיוצא באלו. השטרות כתובים בעברית, ארמית ויוונית. באופן כללי ניתן לקבוע שהשטרות ביוונית רחוקים מאוד מהתכנים שעליהם מדובר בספרות חז"ל⁷⁷כגון נחל חבר 115, 116, שיש להם קרבת מה לנוסח חז"ל; נחל חבר 18; 37. . השאלה איננה האם פרט זה או אחר סותר הלכה, או שניתן בדוחק לפשר בין המסורות, אלא שכל המבנה איננו הולם. לעומת זאת, השטרות בארמית או בעברית קרובים ברוחם ובתוכנם לעולה מספרות חז"ל. במערות מדבר יהודה שלוש כתובות בארמית: מורבעת 20; מורבעת 21 ונחל חבר 10⁷⁸ירדני, מסמכים, עמ' 130-119. . הכתובה המלאה מכלן היא נחל חבר 10 (ידין 10), שהיא כתובתה של בבתה. אשר לשטרות ביוונית ייתכן שהם נכתבו כך שיתאימו להתדיינות בבתי הדין הכלליים, ייתכן גם שאין אלו כתובות אלא שטרות נישואים⁷⁹לשטרות הנישואים, שאינם כתובה של ממש, ראו במבוא למסכת קידושין. , כלומר שטר שעיקר תפקידו לכונן את הנישואין ובו נקבעו גם תנאי החתונה וההסכם הכספי, ללא קשר לכתיבת כתובה מחייבת מבחינה הלכתית. מכל מקום, לבבתא עצמה הייתה כתובה בארמית ולבתה שטר נישואים ביוונית (איור 1).

כל שלוש הכתובּות הארמיות כתובות בלשון הקרובה ללשון הכתובּה שבמשנה, אלא שחלק מהן קטועות וחלקים מהן חסרים, כפי שעולה מהטבלה.

כתובת רביעית היא שטר 116-115 ממערות מורבעת. השטר הוא מעין כתובה ביוונית, משנת 124. כאמור, הכְתוּבּוֹת הכתובות יוונית שנמצאו במערות בר כוכבא אינן משקפות, בדרך כלל, את הנאמר במשניות. לעומת זאת השטרות בעברית או בארמית קרובות בנוסחאות המשפטיות שלהן לעולה ממסורת חז"ל. שטר 116-115 (DJD II) הוא ביוונית, ומדובר בו על החזרת גרושתו של אלאיוס בן שמעון. הגרושה היא שלומית, בתו של יוחנן גלגולה, שלימים היה ממפקדי מרד בר כוכבא. בניגוד לכתובות האחרות היא מגיעה לא מצוער המרוחקת אלא מלב הרי בנימין, מיישוב בטופרכיית הרודיון. הבעל מחזיר את גרושתו ומזכיר את הכתובה שכבר הייתה של 200 דינר, שהם 50 שקל. אם כן הכתובה תקנית, והמשפט היווני העמום רומז כנראה לכתובה הקודמת שהייתה לאותה שלומית. כלומר מדובר במחזיר גרושתו, וכאמור במשנה הוא עושה זאת "על מנת כתובה הראשונה" (להלן פ"ט מ"ט). בהמשך אותו שטר מופיע שנית תנאי של בנן דיכרין, כאמור במשנת כתובות (פ"ד מ"י). כן מופיעה שם האפשרות שלה לבחור אחר מותו אם לגור בביתו או לעזבו ולקבל את כתובתה. מכל מקום, שטר זה מדגים את המחזיר גרושתו ואת הדין שהוא עושה כן על דעת כתובה ראשונה, וכן יש בו שניים מהתנאים הנוספים שבכתובה התנאית, והנוהגים הם בהתאם למשנה. יתר הפרטים אינם מופיעים, שכן הם היו באותה כתובה ראשונה. כתובה זו אמנם ביוונית אך תוכנה יהודי, והיא באה כאמור ממרכזי היישוב היהודי, מעט לפני מרד בר כוכבא.

שטר נוסף פורסם בידי אשל, אשל וירדני⁸⁰אשל ואחרים, שטר. ונמצא במערת מפלט במדבר יהודה. השטר איננו גט אלא שובר קבלה על הכתובה מ"שנת ארבע לחורבן בית ישראל" ובו האישה מאשרת לאחי בעלה המנוח שהיא קיבלה את כל שהיה כתוב בכתובתה. השטר אינו שייך אפוא לענייננו (איור 2).

כתובה חמישית קדומה המכונה "כתובת קלן" היא על פפירוס, ונכתבה במצרים במאה החמישית לערך⁸¹סירט וקודרליאר, כתובה. . הכתובּה כתובה באותיות עבריות בתערובת של יוונית ומעט ארמית-עברית. ניכר שהמחבר לא שלט היטב בשתי השפות הללו. כתובה זו רחוקה יותר מנוסח המשנה, אך עדיין שומרת על רוחה.

פרק ד במסכת מונה סדרת מרכיבים החייבים להיות בכתובה, ואם לא נכתבו הם חלים כתנאי בית דין. הרשימה מלמדת על היעדים שחכמים הציבו בתחום זה, ברם מבחינת ניסוח הכתובה הרי שיש בהם הודאה שלא הכל מנסחים את הכתובה כנדרש. מצד שני, הניסוח עצמו אינו מעלה ואינו מוריד מבחינת המחויבות המשפטית, והיעדרו אינו מעיד על אי קיום סעיף מסוים, אלא אולי דווקא להפך, על כך שהיה מובן מאליו.

חכמים מונים מרכיבים אלו בכתובה:

שמות החתן והכלה, זמן האירוע – (תוס', פ"ח מ"ה ועוד)⁸²ראו עוד משנה, ידים פ"ד מ"ח, אבל שם מדובר בגט ולא בכתובה. .

גובה הכתובה – (מאתיים לפחות לבתולה, ומאה לאלמנה – מ"ז).

תוספת כתובה – "צביתי ואוסיפית לך תלת מאה אמאתים" (בבלי, מג ע"ב).

פרטי הכספים שהיא מתחייבת – (פ"ו מ"ב ומ"ג), ייתכן שאלו לא נכתבו בכתובה עצמה.

הבטחת פדיון – "אם תשתביין אפרקיניך ואתביניך לי לאינתו" (פ"ד מ"ח).

הסדר בנין דיכרין – "בנין דכרין דניהוון ליך מיניי דיירתון ית כסף כתובתיך יותר על חולקהון די עים אחיהון" (פ"ד מ"י).

הסדר בנות – "בנן נוקבן די יהווין ליך מיניי אינין יהווין בביתי יתבן ומתזנן מן נכסיי עד די יתנסבן/יתארסן לגוברין" (פ"ד מי"א).

הבטחת מגורי האלמנה – מוצעים שני ניסוחים, האחד של אנשי ירושלים והגליל והאחר ניסוח של בני יהודה (פ"ד מי"ב).

הבטחת נזקים (או קרבנות) – "ואחרי די איתאי ליך עליי מן קדמת דנא" (תוס', פ"ד הי"א).

אחריות נכסים – "כל נכסים דאיתין לי אחריין לכתובתיך" (פ"ד מ"ז).

חתימת העדים – (תוס', בבא בתרא פי"א ה"י – בסתם שטר, ועוד).

חלק מהסעיפים שנוי במחלוקת, או שיש מחלוקת על פרטיהם, והם יידונו כל אחד במקומו.