משנת ארץ ישראל על משנה תענית · מבוא · מיקום 3

בכל המעשים שהבאנו מימי הבית אין רמז לכך כי ההכרזה על התענית וההתכנסות הייתה ביום מסוים בשבוע, או שקיימו סדרה של תעניות. במשנה הכרזת התעניות להורדת גשמים היא בסדרה של שלוש תעניות המתחילה ביום שני, והסדר הוא שני, חמישי ושני. כשלא נענו חוזרים על כך שוב בשלוש תעניות של שני חמישי ושני, וכשלא נענו פותחים בסדרה של שבע תעניות, ואף באלו מתחילים ביום שני בשבוע ומתענים בשני ובחמישי (פ"ב, מ"ד-מ"ו).

גם המשנה מונה דברים ש"מתריעים עליהם מיד" (משנה, פ"ג מ"א), אך בתפילות ובתעניות לירידת גשמים עוצב סדר קבוע של סדרי תעניות כאשר בכל סדרה יש חומרות נוספות. הרעיונות והנוהגים הקדמוניים עוצבו בדמות סדרים ונוהגים קבועים. בחירת הימים שני וחמישי היא, כפי שמסתבר, מפני שהיה מנהג רווח בארץ ישראל להתענות בימי שני וחמישי כל השנה. המקורות התלמודיים המעידים על כך הם מימים שלאחר החורבן ומתקופות מאוחרות יותר, אולם ממקורות חיצוניים יש ללמוד שנוהג זה היה קיים בימי הבית. לכאורה משתמע שהיה זה נוהג מקובל על כל הציבור, אך הבחנה מדוקדקת יותר מלמדתנו כי היה זה אמנם נוהג רווח, אך נוהג רווח בחוגים מסוימים בלבד, נוהג של "תלמידים" בימי התלמוד, ושל "פרושים" מסוימים בימי הבית⁸ראו גינצבורג, גנזי שכטר א, עמ' 483; אלון, מחקרים ב, עמ' 127-120. . בסופה של מגילת הצומות⁹הלכות גדולות, מהדורת הילדסהיימר עמ' 398, ומקורות נוספים. אנו קוראים: "ועוד גזרו רבותינו שיהו מתענין בשני ובחמישי מפני שלשה דברים על חרבן הבית ועל התורה שנשרפה ועל חרפת השם"¹⁰הפיסקא כולה חסרה במקורות אחרים של מגילה זו. היא חסרה בקטע גניזה 235/10 T.S.N.S. אשר נדפס אצל מרגליות, הלכות ארץ-ישראל, עמ' קמג, וכיוצא בו בקטע שנתפרסם "מסדר תפלה ישן מנהג רומא" בהחלוץ, יג (1889), עמ' 102, ועוד. . במסכת סופרים ההלכה קובעת שאין מתענים בחודש ניסן אולם "התלמידים מתענין בו בשני ובחמישי" (פכ"א ה"א, עמ' 354), ואין פירושו אלא ש"התלמידים" המתענים כל השנה בשני ובחמישי רשאים להתענות אף בחודש ניסן¹¹במהדורת היגער כתוב "בשני ובחמישי ושני", וטעות היא. כך הכריע הבית יוסף בפירושו לטור אורח חיים סימן תכט, וראו אלון שם. . בתנחומא אנו קוראים: "ומנין סמכו הדורות שיהו מתענין בשני ובחמישי" וכו'¹²תנחומא, פרשת וירא, מהד' בובר עמ' 94. . מנהג רווח אפוא, לפי מדרש זה, להתענות בשני ובחמישי, והמנהג איננו מוגבל לתלמידים בלבד¹³רבים מן הראשונים מביאים מדרש זה בשם התנחומא. ראו בהערותיו של בובר שם הערה ר. ספר הרוקח סוף סימן רט מביאו בשם התנחומא ובשם מדרש "ויכולו" בפרשת בהעלותך. .

מקורות אלו מפורשים וברורים אך הם בתר-תלמודיים, אלא שניתן ללמוד זאת אף ממקורות תלמודיים ותנאיים. מגילת תענית מונה את כל הימים שאסור להתענות בהם ומסיימת במשפט: "להן כל אינש דאתי עלוהי מקדמת דנא ייסר בצלו" (לכן כל אדם שבאה עליו [צרה] מזמן קדום יתייסר בתפילה). ברייתא בתלמוד הבבלי מוסיפה על כך: "דתניא במגילת תענית... כיצד יחיד שקיבל עליו שני וחמישי (ושני) של כל השנה כולה ואירעו בם ימים טובים הכתובין במגילת תענית אם נדרו קודם" וכו' (יב ע"א). לפי פירושה של הברייתא כבר מגילת תענית, שנכתבה בימי הבית, מתייחסת למציאות שאדם מקבל עליו להתענות בשני ובחמישי כל השנה. אולם במגילת תענית גופה אין הדבר כתוב. לא מן הנמנע כי במגילה נאמר רק מה דינו של אדם שקיבל עליו תעניות, לפי כל מתכונת שהיא, לפני שמחברי המגילה סיכמו אילו מן הימים אסור להתענות בהם.

בתלמוד הירושלמי אנו קוראים: "נשייא דנהגין דלא למיעבד עובדא... בתרייא ובחמשתא אינו מנהג עד דיתפני תעניתא מנהג" (פ"א ה"ו, סד ע"ג; פסחים פ"ד ה"א, ל סע"ג)¹⁴= נשים הנוהגות שלא לעשות מלאכה בשני ובחמישי אינו מנהג, עד שתתפנה התענית מנהג. , ופירשו חכמים שנשים הנוהגות שלא לעשות מלאכה בימי תענית של שני וחמישי אין זה מנהג, אולם כשהן נמנעות מלעשות מלאכה עד גמר התפילות של התענית הרי זה מנהג ראוי¹⁵כך פירש המאירי במגן אבות העניין העשרים (עמ' צט), וראו אלון שם, וליברמן, ירושלמי כפשוטו, עמ' 430. .

מציאות זו עולה אף מברייתא של רבי אושעיא בבבלי, שבת כד ע"א: "ימים שיש בהן קרבן מוסף... ימים שאין בהן קרבן מוסף כגון שני וחמישי (ושני)¹⁶אינה בכל הנוסחאות העיקריות, וכן מחקה המהרש"ל. ותעניות ומעמדות... ואומר מעין המאורע בשומע תפלה". התלמוד שואל: "שני וחמישי מאי עבידתייהו" (לזוכרם ולחלקם משאר ימות השנה – רש"י) ומשיב: "אלא שני וחמישי ושני של תעניות" (שהיו גוזרים תעניות על הגשמים שני וחמישי ושני – רש"י). התלמוד אינו יודע מה הטעם לנוסח תפילה מיוחד "מעין המאורע" בשני ובחמישי ומצרף את שני הכינויים "שני וחמישי" ו"תענית" שגוזרים בהם לעניין אחד. הוא מגיה ומנסח את הברייתא כאילו הייתה עוסקת בשני ובחמישי של תעניות שגוזרים על הציבור, אלא שבארץ ישראל היה מנהג רווח להתענות כל ימות השנה בשני ובחמישי, וצמד מילים זה שימש לציון נוהג זה. בבבל לא פשט, כפי המשתמע, נוהג זה.

ממקורות חיצוניים יש ללמוד כי הנוהג להתענות בשני ובחמישי היה נפוץ כבר בימי הבית. אחד ממתנגדי היהדות אומר: "אך אל יהיו תעניותיכם עם החנפים כי הם צמים בשני וחמישי אבל אתם צומו ברביעי ובערב שבת"¹⁷מעשי השליחים פח 1; מהדורת לאב, עמ' 320. . הדעות חלוקות על מקום חיבורה של תורת שנים עשר השליחים וזמנה. אך בין אם נתחברה בסוף המאה הראשונה ובין אם נתחברה במאה השנייה, בין אם נכתבה במצרים ובין אם נתחברה בסוריה או בארץ ישראל, אין ספק בדבר כי הדברים על תענית "החנפים" מכוונים למנהג של בני ארץ ישראל בימי הבית, שהרי עיקרה של "תורה" זו יסודה בחוגי הנוצרים היהודיים שבארץ ישראל. "החנפים" שבאותו ספר הם הפרושים, כשימוש מילה זו בספרי הברית החדשה. אב הכנסייה אפיפניוס¹⁸אפיפניוס, נגד המינים טו 1. אומר על הפרושים בימיו של ישו כי נהגו לצום פעמיים בשבת, בשני ובחמישי. אף הפרושי המעיד על עצמו, תוך תחושת התנשאות, כי הוא צם פעמיים בשבוע¹⁹לוקס יח 12. מתכוון, כפי המשתמע, לתעניות בימים שני וחמישי.

תעניות שני וחמישי נזכרות, אפוא, בימי הבית ובימי המשנה והתלמוד בארץ ישראל, אך נראה כי לא היה זה נוהג כללי ובוודאי לא נוהג מחייב אלא נוהג של יחידים, אם כי מקורות מאוחרים נוקטים בלשון כאילו היה זה נוהג מקובל בכלל ישראל.

במשנה ובתוספתא לא נאמר דבר על התפילות שנערכו בתעניות הראשונות או בסדרה השנייה של התעניות. בפרק ב המשנה פותחת בתיאור נרחב של סדר ההתכנסות בתעניות וסדרי התפילה. התוספתא אף מוסיפה דברים לתיאור המעמד. ברייתא בתלמוד הבבלי קובעת כי מעמד זה נערך רק בשבע התעניות האחרונות, ובשתי קבוצות התעניות "נכנסים לבית הכנסת ומתפללין כדרך שמתפללין כל השנה" (טו ע"ב). הברייתא באה ללמדנו כי בתעניות הראשונות והשניות אין מתכנסים לתפילה "ברחובה של עיר" ואין עורכים אותו מעמד של התעטפות בשקים ונתינת אפר על ראשם ושאר המעשים שנזכרו במשנה, אך גם בתפילה בבית הכנסת מסתבר שיש אף דברים מיוחדים. מן הדברים שהבאנו מן הירושלמי פסחים אנו למדים כי נשים לא עשו מלאכה עד שנסתיימה התפילה בימי תעניות של שני וחמישי, ובוודאי היו תפילות בתעניות שני וחמישי שהכריזו עליהן בימי עצירת גשמים ועל כל צרה שלא תבוא. גם מן הברייתא משמו של רבי אושעיא אנו למדים על תוספת בתפילת שמונה עשרה בימי תענית שקיבלו על עצמם אנשים מישראל כל השנה, ויש להניח שהיו תוספות ואולי תפילות מיוחדות בימי שני וחמישי שהוכרזו כימי תענית. כללו של דבר: "ומתפללין כדרך שמתפללין כל השנה" אינו מוסב על התפילה גופה אלא על המקום, מתפללים בבית הכנסת כדרך שמתפללים כל ימות השנה.