משנת ארץ ישראל על משנה תענית · מבוא · מיקום 5

הנשיא ובית הדין גזרו על התענית, ובמקום מושבו של הנשיא אף הנשיא יוצא אל הרחבה להתפלל ולהשתתף בדרשה הנשמעת מפי הזקן שאומר לפניהם "דברי כיבושין". על ראש הנשיא שמים ראשונה את האפר, כפי שמתואר בראש פרק ב. הנשיא אינו יכול להשתתף אלא במקום אחד; לשאר ערי הארץ או למקומות מסוימים בלבד נשלחו חכמים כדי לערוך את סדרי התעניות. המסורות מימי תנאים ואמוראים על חכמים שסודרים את מעמד התענית הן מרובות. במשנה גופה מסופר על רבי חלפתא ורבי חנניה בן תרדיון שהנהיגו סדרי תעניות (פ"ב מ"ה), ובתוספתא נאמר שרבי חלפתא הנהיג בציפורי ורבי חנניה בן תרדיון בסיכני (סוף פ"א). ברם כאמור אין כאן ביטוי ברור לארגון התענית, אלא לעיצוב עקרוני של סדריה בלבד. בתלמוד הירושלמי (פ"ג ה"ד, סו סע"ג) מסופר "על רבי ליעזר עבד תעני ולא איתנחת מיטרא²⁹רבי אליעזר עשה תענית ולא ירדו גשמים. . עבד רבי עקיבא תאני ונחת מיטרא". מעשה מעין זה מסופר על בני הדור הראשון של אמוראים: רבי חנינא עשה תענית בציפורי ולא ירדו גשמים, ולעומתו רבי יהושע בן לוי עשה תענית בלוד ונענה (ירו', פ"ג ה"ד, סו ע"ג).

מימי האמוראים מסופר על רבי בא בר זבדא, רבי תנחום בר עילאי ורבי יאשיה שיצאו לתענית (ירו', שם), ובירושלמי ברכות אמור: "בשעה שישראל באין לידי עבירה ומעשים רעים הגשמים נעצרין. הן מביאין להן זקן אחד, כגון רבי יוסי הגלילי, והוא מפגיע בעדם והגשמים יורדין" (פ"ה ה"ב, ט ע"ב).

ליד המסורות המרובות על פניות לחכמים ידועים בתורתם ובמעשיהם מצויות מסורות רבות בתלמודים על פניות לבני אדם אשר אינם ידועים לא כיודעי תורה ולא כבעלי מעשים טובים. על פי רוב המסורות מספרות על התגלות בחלום לחכם או לחכמים כי פלוני מן הראוי שירד לפני התיבה להתפלל, וכשהחכם מבקש לתהות על קנקנו מתגלים המעשים המופלאים בחסידותם של אותו אדם, או מעשה מופלא אחד המעלה אותו לדרגת חסיד וצדיק. בירושלמי ערוכה מחרוזת של סיפורים מעין אלו, ובכל סיפור ישנה הפתעה גדולה יותר באשר לטיבו של האיש אשר נראה בחלום לחכם כי יפנו אליו שיתפלל על הגשמים (פ"א ה"ד, סד ע"ב-ע"ג). במעשה האחרון נראה לרבי אבהו שפנטקקה יתפלל, וכשהוא שואלו על מעשיו הוא מסביר שהוא בעל חמש עברות (פירוש המילה היוונית – חמש רעות) בעבודותיו היום יומיות בתאטרון - בית זונות, ופעם אחת ראה אישה אחת עומדת בין העמודים ובוכה, וכששאלה למה היא בוכה היא סיפרה לו שבעלה חבוש בבית האסורים והיא באה להרוויח כסף כדי לפדות את בעלה. אותו פנטקקה, שאף הוא היה אביון ולא הייתה בידו פרוטה, מכר את מיטתו ואת כלי המיטה, נתן לאישה את הכסף ואמר לה לכי ושחררי את בעלך ואל תזדקקי לחטא. יש שההבחנה בין הפנייה לחכם מובהק ובין הפנייה לחסיד אינה ברורה. קשה להכריע אם הפנייה לרבי יוסי הגלילי היא מפני שהוא נמנה עם ראשי חכמי יבנה או מחמת חסידותו המופלגת, אשר אף עליה מסופר במקורות³⁰ראו ירושלמי כתובות פי"א ה"ג, לד ע"ב; בראשית רבה, פי"ז עמ' 153. עם זאת, במקורות הללו אין מיוחסים לו מעשי נסים אלא מעשי צדקה אישיים. מעניין שבימי הביניים המוקדמים נחשב קברו של רבי יוסי הגלילי כקבר הקדוש החשוב ביותר וייחסו לו מעשי נסים (בעיקר פקידת נשים עקרות). בנספח למסכת ברכות נקדיש לכך דיון. , או איזה מרכיב באישיותו הכריע בפנייה אליו (איור 4).

כללו של דבר: התעניות הוכרזו בידי הנשיא ובית הדין ורק לעתים נעשה מעמד ההתכנסות במקומות השונים בידי החכמים, חכמים שגרו באותם המקומות או אף שנשלחו לשם כך. יש להניח שלא תמיד היו נוכחים חכמים במעמד זה. תפקידם העיקרי של חכמים הוא לקבוע את סדרי התענית, ובעיקר מי יתפלל לפני הציבור. עם זאת אנו שומעים גם על תעניות שהכריז עליהן הציבור, וחכמים נזקקים להם רק בדיעבד. כזאת היא התענית בלוד שהוכרזה בחנוכה, למורת רוחם של חכמים (תוס', פ"ב ה"ח; ירו', פ"ב ה"ח, סו ע"א). לא ברור מי הכריז על תעניות לפני שכוננה משרת הנשיאות. מן הסתם בימי הבית עסקה הנהגת המקדש גם בכך, אך לכך אין בידינו עדויות.

יש להניח שבפועל נהנו חכמים מסמכות ומיוקרה, אך בוודאי לא בכל יישוב יכולים היו לקבוע את התעניות, ולא לכל יישוב היה חכם שנהנה מיוקרה מספקת. מסתבר שהלכה למעשה הייתה לציבור עצמה מספקת להנהיג תעניות, אלא שחכמים מציגים את עצמם כמובילי התענית, ובכך מבטאים גם את שאיפתם שהתממשה רק בצורה חלקית. נראה גם שתעניות פרי יזמתו של הציבור נהגו בעיקר בתקופת התנאים, ובתקופת האמוראים איננו שומעים על תופעה זו. זהו חלק מתהליך כללי של התעצמות מעמדם של חכמים בציבוריות היהודית בתקופת האמוראים, תהליך שלא כאן המקום לברר את מרכיביו³¹ראו המבוא למסכת שקלים, ואם יזכנו החונן לאדם דעת נעסוק בכך גם במבוא למסכת נדרים. .