משנת ארץ ישראל על משנה נדה · מבוא · מיקום 35

אין כל סיבה לפקפק בכך שהמוני ישראל שמרו על מצוות נידה באופן כללי. נשות ישראל נאמנו על הידיעה ועל קיום המצווה, והגברים, על ההתרחקות מהנידה. לולא היה זה כך לא הייתה שוררת במקורות התפיסה שלפיה הנשים אמינות ואפשר לסמוך עליהן ועל תיאורן את העובדות. במהלך המבוא הצגנו סדרת סיפורים על בדיקה ושמירה של ההלכות, וגם זו ראיה לתפוצת המצווה בחיי היומיום. בעיון בספרות ההלכתית אפשר להבחין בקלות בכך שהלכות טהרה בכללותן לא נשמרו בקפדנות החל בדור אושא ואילך.⁹⁰ראו במבוא לסדר טהרות. עמי הארץ, שהיו רוב האוכלוסייה היהודית בארץ, לא הקפידו על דיני טהרה, ולאט לאט חלחלה אי ההקפדה גם לשכבת החכמים. אף שעל הלכות נידה הקפידו הרבה יותר, ראינו שאשת עם הארץ – בתה נחשבת זבה או נידה, ומכאן שהשמירה על המצווה לא הייתה נחלת הכול. בפירושנו למשנה פ"ט מ"א נראה שהטהורה (שומרת הטהרה) מקבלת מהנידה בגד ומשתמשת בו. הבגד כמובן נטמא, והטהורה משתמשת בו ללא חשש, ברצף, וללא כביסה. הווה אומר אמנם נשים שמרו על טהרה, אך רק על עיקר המצווה של הרחקה מהבעל ולא על טומאות קלות יותר. כן מצינו בנידה פ"ט מ"ה שלא כל הנשים נהגו לבדוק את כתמיהן, או נכון יותר, ישנה הכרה בכך שהתופעה נפוצה, קיימת בחברה, ויש להתחשב בה בקביעת ההלכה. התמונה אינה אפוא חד־משמעית. על הלכות טהרת נידה הקפידו בציבור יותר מאשר על מצוות טהרה אחרות, אבל עדיין היו נשים שנחשדו על קיומה. מן הסתם התמונה הייתה מורכבת יותר, אבל אין לנו פרטים על כך.