משנת ארץ ישראל על משנה נדה · מבוא · מיקום 10

אולם להלן נראה שאלו תופעות שונות לחלוטין מהבחינה הרפואית (הנידה היא תהליך פיזיולוגי נורמלי וקבוע, ואילו תופעת הזיבה מעידה על מצב פתולוגי וחריג). ישנו מבנה כיאסטי מובהק ובולט של פרק טו, שלפיו הגבר הזב שבתחילת הפרק מקביל לאישה הזבה שבסופו (הפרשה חולנית שלא בזמן מוגדר), והנידה – בקטע שלפני האחרון – מקבילה לגבר שיוצאת ממנו שכבת זרע בקטע שלאחר הראשון, אף על פי שהוא אינו צריך לחכות שבעה ימים מתחילת פליטת הזרע. שני מצבים אלו אינם מצבים חולניים בשום מובן, ומתרחשים מעת לעת. באמצע מופיע הפסוק העוסק באיש אשר ישכב את אישה, ושלפיו, שניהם טמאים עד הערב.⁴רוזנק, טהרה, עמ' 35-29.

בהמשך הפסוקים נכתב במפורש: "ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טֻמאתה, כימי נדתה תהיה, טמאה הִוא" (ויקרא ט"ו, כה). אם כן, פסוק יט עוסק באישה שזב ממנה דם בעת נידתה, ואילו פסוק כה עוסק באישה זבה שלא בזמן המחזור הקבוע, או אחרי שבעה ימים (גם אם מבחינה רפואית זו וסת ארוכה, מבחינה הלכתית דינה כזיבה, ווסת ארוכה מעבר לשבעת ימי הנידה הנורמטיביים מתוארת במילים "או כי תזוב על נדתה", היינו, הדימום הווסתי הרגיל נמשך מעבר לשבעת ימי הנידה אל תוך הימים הראויים לזיבה).