משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 3 · משנה 12

אין קשר נראה לעין בין משנה זו למשניות שאחריה או שלפניה. התנא מונה את מימרות חכמי דור יבנה. רבי ישמעאל ורבי עקיבא הם בני סוף דור יבנה, ושניהם נהרגו בעת גזרות הדת (הרוגי המלכות). במשנה שלוש מימרות.

רבי ישמעאל אומר הווי קל ראש – כך בדפוסים; בנוסחאות הרמב"ם ובסדרת קטעי גניזה⁶⁶14, 25, 27, 43, 48, 49. – כמה מהם הם קטעים טובים ובהם נוסחאות מקוריות – "קל לראש". במשמעות השינוי נדון להלן⁶⁷הן מופיעות גם בדרך ארץ פ"א הכ"ה. . המונח "קלות ראש" הוא בדרך כלל מונח שלילי לרוח שטות, קלילות דעת בלשוננו, כגון "...ומלמדים אותן כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים" (משנה, נדרים פ"ב מ"ה), וכן: "אין עומדין להתפלל לא מתוך סיחה (שיחה) ולא מתוך השחוק ולא מתוך קלות ראש אלא מתוך דברים של חכמה, וכן לא יפטר אדם מחבירו לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש אלא מתוך דברים של חכמה, שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומין" (תוס', ברכות פ"ג הכ"א). קלות ראש היא מידה מגונה, היפוכה של חכמה. בפרידה אין לספר בדיחות, אלא ההפך. כמו כן: "בראשונה כשהיו רואין שמחת בית השואבה היו אנשים רואין מבפנים ונשים רואות מבחוץ, וכשראו בית דין שהן באין לידי קלות ראש עשו שלש גזוזטראות בעזרה" (תוס', סוכה פ"ד ה"א). כאן קלות ראש היא מגע חופשי מדי בין המינים, ומקורות אמוראיים כבר הופכים את המונח לתחילתו של ניאוף ממש. גם במשנה הבאה משמש המונח להגדרת "מתירנות" מינית קלה, או בלשוננו קלילות ראש במערכת היחסים בין שני המינים. כמו כן: "בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש, לא יכנס בהן בחמה מפני החמה ובצנה מפני הצנה..." (תוס', מגילה פ"ב הי"ח; השוו בבלי, שם כט ע"א, ועוד). נסיים בבבלי: "תנו רבנן: בית הקברות אין נוהגין בהן קלות ראש..." (מגילה כט ע"א). קלות ראש אינה מגונה, אך היא בניגוד לכבוד.

במובן חיובי מצינו את המילה בהקשר אחר: "בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו, עד שהיו קרוביו מניחין אותו ובורחין. עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות ראש בעצמו⁶⁸בבבלי, כתובות ח ע"ב: "קלות בעצמו", וכן בכל עדי הנוסח. ויצא בכלי פשתן, ונהגו העם אחריו לצאת בכלי פשתן" (בבלי, מועד קטן כז ע"ב). כאן קלות ראש היא פשטות וענווה, אך למעשה זה אותו ביטוי: קלות ראש בניגוד לכבוד והדר של רצינות.

בניגוד לכל אלה מפרש בעל כלה רבתי: "הוי קל לראש ונוח לתשחורת... הוי קל לראש, זו המלכות; ונוח לתשחורת, אנגריא" (פ"ד ה"ח). לכאורה הוא מפרש קל – לרָשות, כלומר לשלטון, בתוספת ל' שהיא מופיעה גם בעדי הנוסח למשנתנו. בהצעת הפירוש הזאת נדון להלן.

ונוח תישחורת – גם כאן באותם עדי נוסח, וגם בסידורי תימן וקטע 65 (הקרוב לדפוסים): "לתשחורת". לכאורה תשחורת הוא בן צעיר שמת בעוד שערו שחור⁶⁹ל"שחור ראש" כצעיר ראו פירושנו לנדרים פ"ג מ"ח. שם מדובר בנודר משחורי ראש, וכוונתו לצעירים (בראשית רבה, נט, עמ' 630; מדרש שמואל, ח). לסיפור וריאציות שונות, ראו ההערה בפירוש המשנה שם. . כן מספר המדרש: "מעשה באשה אחת שהיתה בשכונתו של רבן גמליאל והיה לה בן תשחורת ומת. והיתה בוכה עליו בלילה..." (איכה רבה, א ב, בובר עמ' לא⁷⁰בבלי, סנהדרין קד ע"ב, ללא כל הפרטים. מקבילה באיכה רבה, ב יא, עמ' 116. ). כך פירשו רשב"ץ, רמב"ם ואחרים.

עד כאן הפירוש המסורתי, והוא מוביל להבנה שאדם צריך להיות נוח אל הצעירים ופתוח ונגיש אליהם. ניסחנו את הדברים בלשוננו כדי שיתקבלו על הדעת. כך מפרש הרי"ש (בלשונו). רמב"ם מפרש: הרגש עצמך קל לפני הגדול, וקשה לצעיר. הפירוש קשה, שכן "נוח" איננו "קשה" אלא להפך, וכאמור גם הצד הלשוני בעייתי.

אבל בתנא דבי אליהו אליהו מסופר: "פעם אחת הייתי מהלך בכרך גדול שבעולם, והייתה שם תשחורת, ותפסוני והכניסוני בבית המלך" (תנא דבי אליהו רבה, א, עמ' 5). אם כן תשחורת היא עבודת אנגריה, והרי זה פירוש בעל מסכת דרך ארץ. פירוש זה הולם גם את מדרש איכה רבה ומקבילותיו. הבן נתפס לעבודת מלכות ומת. אנגריה או ליטורגיה הן הטלה של חובת עבודה על אדם הנתפס בצורה אקראית, או כמס מסודר. על בני הקהילה הטילו השלטונות לבנות כבישים או לקבל פני פקיד רומי בכיר. משני המקורות שציטטנו יוצא פירוש מחודש ששני ההיגדים של רבי ישמעאל הם ביחס לשלטונות. אם השלטון תופס אותך לעבודות אנגריה התייחס לכך בקלות (קלות ראש, או קלות לראשות), קבל זאת בהבנה ואל תנסה להתנגד.

בדרך זו מפרש בעל הערוך בשם רבנו גרשום מאור הגולה ומפנה לבבלי: "במה דברים אמורים – שאמרו עדים בפנינו מנה לו, אבל אמרו עדים בפנינו הודה לו – לא, כדרב כהנא, דאמר: אי לאו דאודי ליה, הוה ממטי ליה לדידיה ולחמריה לשחוור" (בבא בתרא מז ע"ב)⁷¹ערוך השלם, כרך ח עמ' 58. . הוא מפנה גם לתרגום אונקלוס לפסוק "לא חמור אחד מהם נשאתי" (במדבר טז טו): "לא חמרא דחד מנהון שחרית"⁷²רוב המפרשים לבבא בתרא לא הסבירו את המילה, להוציא את המיוחס לרשב"ם שהפנה לתרגום אונקלוס. . לדעת ערוך השלם המילה היא ממוצא בבלי, שחרן או שחוור. התרגום מופיע גם בתרגום יונתן המבטא את הארמית הארץ-ישראלית. כן יש לפרש את המשפט במדרש ספרי דברים: "עד הנהר הגדול נהר פרת, מלמד שרובו ותקפו כנגד ארץ ישראל, משל הדיוט אומר עבד מלך מלך הדבק לשחור וישתחן לך" (פיסקא ו, עמ' 51⁷³כבר פינקלשטיין מפנה לכתב יד מדרש הגדול: "ידבק לשחור", אבל בשני כתבי יד (ברלין 328 וכ"י אפטוביצר) הנוסח הוא "הדבק לשחוור". כן מצוטט המשל פעמים מספר בילקוט שמעוני (בראשית כא; דברים תתא; יהושע ד). בעל כ"י ניו יורק 2392 השמיט את המשפט הקשה, ראו כהנא, קטעי מדרשים על אתר. ). אם כן השחוור הוא פקיד של המלך, ואנו יכולים לדייק יותר ולומר שהוא פקיד הממונה על גביית מס, ובעיקר מס אדם לפי ההקשר של איכה רבה. כמו כן: " 'משתה מלכות' אמר רבי יצחק לפי שהיתה נשאת להדין שחוור" (ילקוט שמעוני לאסתר, תתרמט⁷⁴במדרש פנים אחרות על אותו פסוק: "גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות. א"ר יצחק שהיתה מוסכת להדין שחור" (מדרש פנים אחרים לאותו פסוק במגילת אסתר), כלומר הייתה מוזגת לאותו "שחוור", המלך. הדרשן התקשה במילה ותיקן "נישאת" ל"מוסכת". בספרי דאגדתא על מגילת אסתר (מדרש אבא גוריון): "גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות. אמר רבי יצחק שהיתה מוזגת להם יין שחור". קשה שלא לחשוד שגם כאן הנוסח היה "השחוור" שלנו שהפך ל"שחור", והדרשן היצירתי הפכו ליין שחור. מכל מקום, הדרשן המקורי התבסס על משחק המילים אחשורוש, שחוור. ). כאן השחוור הוא המלך עצמו. אם כן אפוא, "תשחורת" הוא הכינוי לפקיד מסוים העוסק באנגריה, החרמת בהמות או גיוס אנשים בכוח, או שכך נקרא המס עצמו, או המלכות כולה וגזרותיה, והצורה "תשחורת" נגזרה כדי לרמוז על היותה של המלכות שחורה משחור.

פירוש זה מקובל על הפרשנים המודרניים, אך עדיין הצד הלשוני אינו פשוט. שרביט מציע על בסיס פירושו של נחמיאש שיש לגזור את המילה תשחורת מ"שחר", על משקל תספורת, תסרוקת, וּלְשַׁחֵר משמעו לבקש (בעיקר בלשון המקרא)⁷⁵שרביט, פירוש, עמ' 89. . כלומר, היה נוח למי שמבקש ממך. טור סיני פירש על בסיס תוכחת מוסר, כמו "תשחורת מוסר", על בסיס משלי יג כד: "חושך שבטו שונא בנו ואֹהבו שִׁחֲרוֹ מוּסר"⁷⁶בהערותיו למילון בן יהודה. .

עם זאת, במקורות מצוי גם פירוש אחר. במשנת תענית מתוארות הדרישות משליח הציבור היורד לפני התיבה בתפילת תענית, ועל כך מוסיף הירושלמי: "תני ושפל ברך ונוח תשחורת ורגיל בחכמה ורגיל באגדה" (תענית פ"ב ה"ב, סה סע"ב; משנת רבי אליעזר, פרשה טו, עמ' 288). נוח תשחורת הוא עניו ומתון, ללא קשר לעבודת השלטונות. במקבילות התנאיות למימרה זו ה"נוח תשחורת" חסר, אם כן כבר במקורות הקדומים ההיגד היה בלתי מובן.

לדעתנו פירוש "תשחורת" כפקיד שלטון הוא הסביר ביותר, אך עדיין אין כאן הסבר לשוני, ואולי יש לחפש אחר מקור לא עברי. אולי זה שיבוש מ- tessserae, שהוא פקיד אוצר בשלטון הרומי⁷⁷רוסטובצ'ב, כלכלה, עמ' 183. , או teserarius (τηεσαρι), שהוא גובה מסים בעין – כסף, זהב, בגדים⁷⁸בגנל, מצרים, עמ' 134, גובה מס; ג'ונס, האימפריה, עמ' 429-428. .

והווי מקבל את כל האדם בשמחה – אין קשר נראה לעין בין היגד כללי זה בשבח הכנסת אורחים לבין שתי המימרות הקודמות. הכנסת אורחים היא מצווה חשובה ונוהג חברתי שהקפידו עליו והידרו בו. הוא מופיע גם לעיל (פ"א מ"ה)⁷⁹לסגנון "מקבל כל אדם" ראו לעיל פ"א מט"ו. . קבלת כל אדם בשמחה היא לא רק הכנסת אורחים אלא לבביות במגעים בין אנושיים, וחשובה בקהילה קטנה כגדולה.