משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 6 · משנה 9

פיסקנו את המשנה שבציטוט למען הנוחות.

אמר רבי יוסה בן קיסמא – רבי יוסי בן קיסמא הוא מחכמי דור יבנה והמשיך לפעול בימי המרד לפחות עד שנת 139. הוא הטיף שלא להיאבק בגזרות הדת בזמן מרד בר כוכבא ואחריו (בבלי, עבודה זרה יח ע"א).

פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום, והחזרתי לו שלום. אמר לי רבי מאיזה מקום אתה? אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמר לי רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו, ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב, ואבנים טובות ומרגליות? אמרתי לו, בני, אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה. לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד. שנאמר "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך" (משלי ו כב), "בהתהלכך תנחה אותך" בעולם הזה, "בשכבך תשמור עליך" בקבר, "והקיצות היא תשיחך" לעולם הבא. וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל, "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" (תהלים קיט עב), ואומר "לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות" (חגי ב ח).

המעשה מלבב, וברור שהוא מתואר בלשון גוזמא. לעיל בפ"ד מ"ה עמדנו על כך שבדברי תנאים אין שום רמז לתביעה לקבלת שכר למורי תורה. אדרבה, קבלת הנאה כלשהי מהמצווה אסורה. המימרה שלפנינו היא כדעת האמוראים ומשקפת את תפיסתם של אמוראי בבל²⁵אמוראי בבל תבעו בפה גלוי תשלום למורי תורה. אמוראי ארץ ישראל היססו בכך, ותביעתם רפה הרבה יותר. המייחסים את רעיונותיהם, ייחוס פסאודו-אפיגרפי, לימי התנאים. מכל מקום, הסיפור משקף חברה שיש בה מרכז גדול של לימוד תורה וכפרים נטולי תורה בפריפריה מרוחקת. חכמי התורה מקבלים שכר מהקהילה והקהילה מתאמצת לשכור לה מורה, כמו הסיפור בתנא דבי אליהו: "דבר אחר: 'שם יתנו צדקות ה' צדקות פרזונו בישראל', עיר קטנה שבישראל, ועמדו ובנו להם בית הכנסת, ובית המדרש, ושכרו להם את החכם, ושכרו להן מלמדי תינוקת. אף עיר אחרת קרובה לה, כיון שראו עמדו אף הן ובנו בית הכנסת, ובית המדרש, ושכרו להן מלמדי תינוקת, נמצאו בתי מדרשות רבים בישראל" (תנא דבי אליהו, יא, עמ' 54).