משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 6 · משנה 10

חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו – קנה במשמעות של עשה, יצר, ואלו הן תורה קנין אחד שמים וארץ קנין אחד אברהם קנין אחד ישראל קנין אחד בית המקדש קנין אחד – חמישה "דברים" שהם יצירות מיוחדות של הקב"ה. הם מכונים בכינוי הכללי "קניינים" משום שמקדש וארץ ישראל הם מוחשיים, ותורה איננה מוחשית. אין הכוונה שמישהו אחר ברא את יתר העולם, אלא שחמישה אלו הם עיקרי הבריאה.

תורה קנין אחד מנין דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז – משלי ח כב. דרשה זו מתקשרת ומבוארת לאור מדרשים אחרים, ובמקרה זה ניתן לעקוב אחר התפתחות הדרשה והפיכתה מרעיון פרשני ורעיוני בודד לכלל מסכת משפטית.

הגרעין הראשון שמצאנו הוא דרשה לפסוק זה במשלי שהתורה ראשית דרכו של הקב"ה, כלומר שהיא קדמה לעולם: "בר קפרא פתר קריה בתורה. 'חכמות בנתה ביתה' (משלי ט א), זו תורה, 'ה' קנני ראשית דרכו' (משלי ח כב). 'חצבה עמודיה שבעה' (משלי ט א), אילו שבעה ספרי תורה..." (ויקרא רבה, יא ג, עמ' רכב), וכן: " 'ראשו [כתם פז]' (שיר השירים ה יא) זו תורה, דכתיב 'ה' קנני ראשית דרכו' (משלי ח כב), דאמר רבי הונא בשם רבי שמעון בן לקיש, שתי אלפים קדמה תורה לבירית עולם, 'ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום' (משלי ח ל), ויומו שלק' אלף שנים, שנאמר 'כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול' (תהלים צ ד)..." (ויקרא רבה, יט א, עמ' תיב-תיג). דרשה זו מדגישה את כבוד התורה, שהייתה נכס ראשון של הקב"ה ותעסוקתו, והיא ניתנה לישראל. רעיון זה חוזר במדרשים מאוחרים (ויקרא רבה, יט א, עמ' תיג; שיר השירים רבה, ה א, ועוד).

מקביעה זו התפתח המדרש לכיוונים מספר. האחד, שאיננו בפרק שלנו, הוא שהתורה הייתה התכנית שלפיה ברא ה' את העולם: "היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם, והתורה אמרה 'בראשית ברא אלהים', ואין ראשית אלא תורה, היאך מה דאת אמר 'ה' קנני ראשית דרכו' (משלי ח כב)" (בראשית רבה, א א, עמ' 2; תנחומא בובר, בראשית ה, עמ' 4, ומקבילות). במסגרת תפיסה זו התורה איננה רק חשובה אלא היא תכלית בריאת העולם. העולם נברא כדי להוות מסגרת שבה ניתן לקיים את חוקי התורה. כך, מבחינתם של חכמים, אם בתורה מצווים על שמירת "חג אסיף", נברא העולם כך שיהיה בו אסיף, והאסיף יהלום את עונת השנה שבה מתקיים החג. מבחינה מחשבתית לא ייתכן שצורכי העולם ימנעו קיום מצוות, שהרי העולם נברא כדי לקיים בו את מצוות ה'. בבראשית רבה הרעיון מצוי כבר בפיו של רבי הושעיה במסגרת מסכת רעיונית רחבה יותר. שם (במדרש בראשית רבה) זו פתיחה משוכללת המובילה מפסוקים אחרים לעבר הרעיון הזה. כלומר רבי הושעיה כבר הכיר אותו, אולי ממדרש קדום אחר, אם כי מדרש כזה כעומד בפני עצמו נמצא רק במקורות האמוראיים. אבל הכרחי לשער שאכן היה גרעין כזה, אלא שהמקורות התנאיים כבר שימרו רק את ההתפתחויות (להלן) ולא את הגרעין המקורי.

כיוון שני הוא שהתורה היא אחד מה"דברים" שקדמו לעולם. בשלב ראשון אלו שלושה "דברים": "תורה לפי שחביבה מכל נבראת קודם לכל, שנאמר 'ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז' (משלי ח כב), ואומר 'עולם נסכתי מראש מקדמי ארץ' (משלי ח כג). המקדש לפי שחביב מכל נברא לפני כל, שנאמר 'כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו' (ירמיה יז יב). ישראל שחביבה מכל נבראת לפני כל, שנאמר 'עד לא עשה ארץ וחוצות' ('ארץ' אלו שאר ארצות ו'חוצות' אלו מדברות, 'תבל' זו ארץ ישראל) (משלי ח כו)" (ספרי דברים, לז, עמ' 70). כך נוצר ה"מרובע" הקדוש ארץ ישראל, עם ישראל, תורה ומקדש. ארבעתם נבראו לפני בריאת העולם; זו עדות לחביבותם, והמדרש מפתח את הרעיון ש"חביב חביב ראשון" – הקדמות היא עדות לטיב וכבוד. בשלב הבא נמנים שישה "דברים" שנבראו לפני בריאת העולם: "ו דברים קדמו לבריאת העולם... התורה וכסא הכבוד..." (בראשית רבה, א ד, עמ' 6 ומקבילות).

בפרק שלנו ובמקורותיו מתפתח הרעיון הבסיסי שהתורה אומרת כביכול "ה' קנני ראשית דרכו" לכיוון שלישי: "קנך, זה אחד משלשה שנקראו קנין למקום. תורה נקראת קנין למקום שנאמר 'ה' קנני ראשית דרכו' (משלי ח כב). ישראל נקראו קנין למקום שנאמר 'הלא הוא אביך קנך' (דברים לב ו), בית המקדש נקרא קנין למקום, וכן הוא אומר 'הר זה קנתה ימינו' (תהלים עח נד)" (ספרי דברים, שט, עמ' 350). קניין אחד התפתח לשלושה. השלושה הללו נתפסים כאיחוד משולש, בבחינת "השילוש הקדום": עם ישראל, מקדש ותורה. בשלב זה הדרשה עדיין צמודה לכתובים ומוצאת סיוע ישיר בהם, שכן כל אחד מהשלושה מתואר בפועל "קנה". בשלב הבא המספר גדל והולך: "ארבעה נקראו קנין. ישראל נקראו קנין שנ' 'עם זו קנית' (שמות טו טז), שמים וארץ נקראו קנין שנאמר 'קונה שמים וארץ' (בראשית יד כב), בית המקדש נקרא קנין שנאמר 'הר זה קנתה ימינו' (תהלים עח נד), התורה נקראת קנין שנאמר 'ה' קנני ראשית דרכו' (משלי ח כב). יבואו ישראל שנקראו קנין לארץ שנקראת קנין ויבנו בית המקדש שנקרא קנין בזכותה של תורה שנקראת קנין, לכך נאמר עם זו קנית"²⁶מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, מסכתא דשירה פ"ט, עמ' 140; מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, טו טז, עמ' 98; בבלי, פסחים פז ע"ב. , וכן במדרש ספרי שציטטנו לעיל. המדרש מגדיל את המספר, הופך את שני המשולשים שציטטנו לרביעייה וגם מגבש במפורש את הרעיון של קשר בין האברים השונים²⁷לחיבור רעיוני דומה, על התלות והקשר בין האברים השונים, ראו גם אבות דרבי נתן, הוספה ב לנו"א פ"ח, עמ' 162. . יש כאן, אפוא, גידול במספר לצורך ניצול הרעיון למסקנה נוספת על התלות והזיקה בין המרכיבים השונים (ארץ, עם ותורה). זה פיתוח שהוא מבחינה מסוימת פרשנות של המדרש התנאי הקדום שהציג את שלושת האברים וחיבר ביניהם, מבלי לפרט את טיב החיבור.

בשלב הבא השישה הופכים לשבעה: "שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן: תורה, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, וכסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח. תורה דכתיב 'ה' קנני ראשית דרכו'..." (בבלי, פסחים נד ע"א; נדרים לט ע"ב).

בפרק שלנו מדובר בחמישה קניינים, ומבחינת ההתפתחות המדרשית הוא ניצב אחרי ארבעה קניינים ולפני שישה קניינים.

יש עוד להעיר ששלושה וארבעה "קניינים" יצרו מסכת רעיונית מגובשת של תלות וקשר בין האברים. חמשת האברים והגידול שבהמשך יצרו רשימה שהקשר הרעיוני בין חלקיה מטושטש, ופחות משמעותי. תהליך הגידול המספרי יצר, אפוא, ירידה בעומק המשמעות של המדרש. דומה שזו דוגמה יפה לתהליך שבו הפיתוח המספרי-ספרותי גורם לטשטוש המסר הרעיוני, ולרדידות של המדרש.

לפנינו, אפוא, דוגמה מעניינת להתפתחות המדרש מאמירה בודדת למסכת רעיונית. האמירה הבודדת נארגת במסכת והמסכת מתפתחת מבחינה רעיונית וספרותית. לא תמיד נשארו בידינו די עדויות לתהליך זה. ממקרה זה ניתן להסיק כמה מסקנות המתאימות לכלל ספרות המדרש:

1. קיומו של תהליך התפתחות.

2. לא כל שלבי התהליך נשמרו.

3. בחיבורים מאוחרים נשמרו לעתים השלבים הקדומים.

4. הפיתוח הוא לכיוונים שונים, ובשלב מאוחר יותר איחד מדרש מאוחר עוד יותר את

הפיתוחים השונים.

שמים וארץ קנין אחד מנין שנאמר "כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי" – ישעיה סו א, ואומר "מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך" – תהלים קד כד, אברהם קנין אחד מנין דכתיב "ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" – בראשית יד יט. זו תוספת מלאכותית, שהרי פשט הכתוב הוא שה' קונה שמים וארץ ולא שאברהם הוא קניין. הדרשן קרא את הפסוק כאילו הוא מפוסק כך: "ברוך אברם לאל עליון, קונה", וההמשך "שמים וארץ" מנותק מהפסוק.

ישראל קנין אחד מנין דכתיב "עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית" – שמות טו טז, ואומר "לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם" – תהלים טז ג, בית המקדש קנין אחד מנין שנאמר "מקדש אדני כוננו ידיך" – שמות טו יז, ואומר "ויביאם אל גבול הר קדשו הר זה קנתה ימינו" – תהלים עח נד. לפנינו צעד קטן מעבר לרשימת הארבעה, ואופייני הוא שפיתוח זה מלאכותי, בניגוד לפשט הכתוב. הוא אף אינו מאפשר את החיבור הרעיוני שבין האברים השונים. אברהם הוא למעשה חלק מבחירת עם ישראל, והתוספת מגדילה את מספר האברים, אך אין בה רעיון נוסף או פיתוחו של רעיון.