משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 6 · משנה 2

אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה – לפי ההמשך מדובר בעוסק בתורה, כלומר בלומד, שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם – משלי יא כז. הדרשה היא נזם אף - נזוף. חזיר הוא "כמובן" מי שאינו לומד תורה, ולו יש נזם באף, ובקיצור "נזיפה", נזוף. את הנזם מניחים על אף הבהמה. כמובן היו גם נזמים ששימשו לקישוט, אך לא בכך מדובר.

ואומר – אין קשר ישיר בין הדרשה לדרשה הקודמת, אלא ששתיהן עוסקות בתורה ובלימודה.

והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות – שמות לב כז, אל תקרא חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה – מי שהוא בן חורין יש לו חירות. בדרך כלל הדרשה מוסברת באופן פרדוקסלי: מי שמעמיס על עצמו עול מלכות שמים כאילו מכביד על עצמו וכובל את עצמו בכבלי איסורים, אבל בעצם הוא משוחרר. זאת משום שהעוסק בתורה ובמצוותיה מזדהה עם המצוות ועושה את שלבו חפץ. זו דרשה של מעין פרדוקס. ברם המונח "חירות" במובן של חופש משעבוד איננו תדיר בספרות הקדומה. בספרות חז"ל חירות היא דרור, כלומר החופש מעבדות ("דרור לשון חירות" – בבלי, ראש השנה ט ע"ב), וכן בשימושים דומים⁴ספרא, בהר פרק ב ה"ב, קז ע"א; ספרי במדבר, עז, עמ' 72; בבלי, פסחים קיז ע"ב; פסחים כט ע"א. . כך גם "בן חורין" הוא בניגוד לעבד. אם כן, המצוות משחררות מעבדות.

במדרש מאוחר הוסבר הרעיון בצורה מצמצמת וטכנית יותר: "המקבל עול תורה פורקין ממנו עול דרך ארץ. כשם שמדבר אין מעלה ארנון⁵ארנונה היא מס שהעלו מתוצרת חקלאית (בעיקר דגנים) לכלכלת רומא וצבאה. במשך הזמן הפך המונח לכינוי לכל מערכת המסים. כך בני תורה בני חורין בעולם הזה" (במדבר רבה, יט כו). הדרשה מחברת את המשנה לעיל (פ"ג מ"ה) עם ה"משנה" שלפנינו. חכם הוא בן חורין, שכן פורקים ממנו התחייבויות ארציות (תשלום מסים). לא נאמר מי פורק ממנו: ריבון העולמים מזכה אותו בשכר (ובאפשרויות), או אולי הקהילה חייבת לשחררו, כמיטב המסורת הבבלית שהתפתחה מאוד בימי הביניים. במשפט הבא נחזור לדרשה זו.

וכל מי שעוסק בתורה תדיר הרי זה מתעלה שנאמר – במדבר כא יט, וממתנה נחליאל ומנחליאל במות – הפסוק המלא הוא: "וממדבר מתנה, וממתנה נחליאל ומנחליאל במות". ה"משנה" מתכוונת למילים "נחליאל במות": העוסק בנחלי האל (בתורה) מתעלה ויושב על במות. אבל בבמדבר רבה שציטטנו לעיל המדרש מקשר את המִדבר ללימוד, כי הלימוד מזכה בפטור ממסים. אם אנו צודקים הרי שבעל במדבר רבה השתמש בפרק שלפנינו. במדבר רבה הוא מדרש מאוחר (מאה תשיעית לערך), והוא כבר הכיר את "פרק קנין תורה" שהוא פרקנו.