משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 6 · משנה 3

הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת צריך לנהוג בו כבוד – הטיעון הוא דרישה לכבד תלמידי חכמים. גם מי שלימד מעט זכאי לכבוד, וקל וחומר מי שמלמד את הרבים. אנו מציעים פרשנות זו מתוך תפיסה של קריאה חברתית. כלומר, ההיגד אינו מתייחס לעולם בית המדרש המצומצם (כבד את הבכירים ממך, או את חבריך), אלא לכל הציבור. תביעתם של חכמים לכבוד היא מהרעיונות החוזרים בספרות חז"ל, ועסקנו בכך בנספח למסכת פאה ולעיל פ"ד מ"א. חכמים לא רק תובעים כבוד (לכבד אותם בשם כבוד התורה), אלא גם מציגים את עצמם כמי שזכו לכבוד; הכבוד שאסור לרדוף אחריו, אך החברה נדרשת להעניקו. שוב אנו מדגישים ומרמזים לפן החברתי. אפשר לקרוא את הדרישה גם מתוך פרשנות "חסודה": אכן הדרישה היא לכבד את התורה, והדרך לכבד את התורה היא לכבד את לומדיה ויודעיה.

שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד וקראו רבו אלופו ומיודעו שנאמר ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי – תהלים נה יד. הדרשה מבוססת על שתי הנחות: הראשונה שהפסוק עוסק במשפט שאמר דוד על אחיתופל, והשנייה שאכן אחיתופל ודוד הם שני תלמידי חכמים ואחיתופל לימד את דוד רק שני דברים.

הבסיס הראשון מצוי בתלמוד הבבלי: "ואמר רבי יוחנן: בתחלה קרא דוד לאחיתופל רבו, ולבסוף קראו חבירו, ולבסוף קראו תלמידו. בתחלה קראו רבו: 'ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי', ולבסוף קראו חבירו: 'אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש', ולבסוף קראו תלמידו: 'גם איש שלומי אשר בטחתי בו' " (סנהדרין קו ע"ב). אם כן דוד קרא לאחיתופל "אלופי ומיודעי", ומשמעו כמו "רבי" (הרב שלי). כל ציטוט מתהילים הוא כמובן מדברי דוד, אבל הסבת הכינוי לאחיתופל היא מדרש⁶בספרות גם גינויים חריפים כלפי אחיתופל (משנה, סנהדרין פ"י מ"ב ועוד הרבה). אין הכרח לקשר את הכבוד לאחיתופל לגינויים אליו. כפשוטן אלו גישות שונות. .

במדרשי ארץ ישראל, לעומת זאת, מוצג דוד כרבו, הכמעט קבוע, של אחיתופל (מדרש תהילים, נה ד). אם כן, בפרט זה הפרק שלנו תלוי בתלמוד הבבלי.

מהם שני הדברים שלימד אחיתופל את דוד? המדרש התנאי מכיר מקרה אחד (הלכה אחת), כיצד לטלטל את ארון הקודש (ספרי במדבר, מו, עמ' 51). במדרשי האמוראים הסיפור כבר מוצג כשאלה ותשובה, בלוויית מעשי נס (במדבר רבה, ד כ). לעומת זאת בתנא דבי אליהו מואשם אחיתופל בכך שלא גילה את ההלכה לרבים (פרק כט, עמ' 157, וראו להלן). ההלכה השנייה שאחיתופל לימד את דוד מצויה בתלמוד הבבלי (סוכה נג ע"ב; מכות יא ע"א). דוד הסיר חתיכת חרס שמצא מתחת לאדמה, ומעיינות מי תהום נבקעו. בתחילה לא הציע איש פתרון לבעיה, עד שדוד קילל שכל היודע ואינו מגלה מה לעשות ייחנק. אז פלפל אחיתופל בהלכה וגילה שמותר לכתוב את השם המפורש על כלי חרס, ואכן חרס כזה שהוטל לתהום סגר את פי התהום והעולם ניצל.

עד עתה מצאנו שתי הלכות, אך לא מקור המציג את שני הסיפורים כשתי הלכות שדוד למד מאחיתופל. אגדה כזאת מצויה רק בירושלמי (סנהדרין פ"י ה"ב, כט ע"א). שם מצורפים שני הסיפורים (זה של מדרש ספרי במדבר וזה של הבבלי) לרצף אחד. נמצאנו למדים שבמדרש זה המחבר של הפרק משלב שלוש מסורות, אחת תנאית, אחת בבלית, ומסורת שלישית ארץ-ישראלית, ואורגן יחד לאריג ייחודי.

במסכת כלה רבתי (פ"ה ה"ד) יש מדרש אחר, על הלכה אחרת שלימד אחיתופל את דוד, שיש להלך לבית הכנסת להתפלל בציבור. בעל כלה רבתי כבר מסתמך על המסורת שבפרקנו ושואל: הרי מצינו שדוד למד מאחיתופל רק שני דברים בלבד, והם שיש ללמוד ביחד ושיש ללכת לבית הכנסת להתפלל בציבור.

והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד – מדוד נלמד כבוד לחבר ולתלמיד שלימדו תורה. כרמוז בהערה, במקורות רבים מוצג אחיתופל כארכי-טיפוס של כופר, פושע, שנטש את בית המדרש, נהג בגסות וחטא חטאים אחרים, ונהרג בקלון. הוא קרוב לדואג האדומי, גיחזי ואלישע בן אבויה שכולם אבות הטיפוס של כופרים. אפשר שלכך רומז מדרשנו, שלמרות כפירתו הוא זוכה לכבוד חכמים. אבל גם ייתכן שעורך פרקנו אינו מודע, או אינו משקף, היבטים אלו של המדרש. השאלה איזה אב טיפוס של כופר מייצג אחיתופל אינה שייכת לנושא דיוננו.

ואין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו – משלי ג לה, ותמימים ינחלו טוב – משלי כח י, ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו – משלי ד ב. התורה גוררת כבוד וטוב, כבוד משום שנאמר "כבוד חכמים" וטוב כי הוא נקשר לתמימים, ותמימים הם חכמים.