משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 6 · משנה 4

כך היא דרכה של תורה⁷הדרשה מובאת בקיצור גם במשנת רבי אליעזר, פרשה יג, עמוד 257. – הפתיחה משאירה שתי אפשרויות להבנה: האחת שזו הדרך האידֵאלית והאוטופית, כך ראוי וכך רצוי, והאחרת שזו המציאות החברתית, ואף שזה המצב – צריך להתאמץ ולשקוד על לימוד התורה. בסוף המשנה נדון בשתי האפשרויות.

פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה – זו הגזמה, שהרי בארץ ישראל וגם בבבל לא נדרש אדם לחסוך במי שתייה. לא זו הייתה ההוצאה הכספית. הביטוי "פת במלח" מצוי רק בתלמוד הבבלי (ובמדרשים מאוחרים ביותר), והיא מאכלו המובהק של העני (ברכות כ ע"ב). בארץ ישראל מאכלו המובהק של עני הוא חרובים (ויקרא רבה, לה ו, עמ' תתכד; בבלי, תענית כד ע"ב). מן הסתם אכלו את הפת עם ירק או חומץ, "שכן דרך הקוצרים להיות טובלין פתן בחומץ בשעת השרב. אמר רבי יונתן מכאן שמוציאין מיני חמצים לגרנות" (ויקרא רבה, לד ח, עמ' תשפט⁸וכן רות רבה, ה, אך שם אפשר שזו פרשנות בלבד. ). הדרשה באה בעקבות הפסוק ברות שבו אומר בועז לרות "וטבלת פִתך בחֹמץ" (ב יד). ברם אין היא רק פרשנות. הדרשה משובצת בסדרה ארוכה של מימרות בשבח הצדקה, ולפיכך סביר שהיא משקפת מציאות שבה לא נדרש מאדם לתת לעני מעבר לכך.

ומים במשורה תשתה – וכן נדרש מיחזקאל להסתגף (יחזקאל ד יא). המקבילה היא "לחם במשקל" (יחזקאל ד טז), אך העורך מצרף מינוח תלמודי עם מינוח מקראי. הכלי "משורה" אינו מופיע ככלי בספרות חז"ל אלא רק במקרא (שם, וכן ויקרא יט לה).

ועל הארץ תישן – ללא מיטה או מחצלת, כדרכם של עניים, וחיי צער תחיה – ואף על פי כן, ובתורה אתה עמל ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה – בסופו של דבר יגיע השכר, ואולי "אשריך" שתזכה בתורה, וטוב לך לעולם הבא – שכן עיקר שכר הצדיקים בעולם הבא, אך קצתו בעולם הזה. כפי שאמרנו, זו אחת התפיסות המקובלות בתורת הגמול של חז"ל (לעיל פ"ג מט"ו).

אל תבקש גדולה לעצמך ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך (עשה) ואל תתאוה לשלחנם של מלכים – אל תרצה בכל סממני הגדולה והכבוד, ששולחנך גדול משולחנם וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך – המשפט האחרון הוא שימוש בציטוט מהמשנה לעיל פ"ב מי"ד. מבחינה ספרותית יש כאן אריגה של מסורות לשוניות שונות, מקרא, תלמוד ומשנה, ליצירה אחת.

התנא סבור שעושר וגדולה הם מידות מגונות מלכתחילה, אך לא נאמר בפירוש שהעוני נחוץ מלכתחילה. אבל אם הסיפא משרטטת את הדרישות של חז"ל (ולא בהכרח את המציאות הרווחת) הרי שקרוב לומר שגם הרישא מציגה את האידֵאל. אידֵאל כעוני נדיר בספרות חז"ל. בדרך כלל הוא מופיע כמכשול שצריך לעבור אותו, אך לא כאידֵאל. עם זאת, לעיל בפ"א מ"ד הצגנו כמה מימרות הרואות את העוני כאידֵאל לכתחילה. הד ברור לכך יש בספרות תנא דבי אליהו שציטטנו שם. ההיגד שלפנינו מצטרף לעולם רעיוני זה, אם כי בצורה פחות מובהקת, וגם הוא שייך לספרות תנא דבי אליהו כפי שראינו במבוא.