משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 6 · משנה 1

כל הפרק איננו בכתב יד קופמן, ומובא כנוסח דפוס וילנא. כאמור במבוא הפרק הוא מדרש הידוע בשם "פרק קִנְיָן תורה", לקט מדרשים בשבח התורה ולימודה. במבוא ניסינו לברר את זמנו. כל הפרק מצוי בדרך ארץ זוטא פ"ב, והוא תנא דבי אליהו זוטא פ"ב (עמ' 20-15), כולל משפט הסיום של רבי חנניה בן עקשיא, אבל הסיפור של רבי יוסי בן קיסמא איננו שם ושם. כן שונה המקבילה שם בנוסחאות ובפרטים. גם במסכת כלה רבתי פ"ה (עמ' 298-273) שנוי הפרק ומכונה "פרק קנין תורה", ואחר כל "משנה" תוספת נימוקים ופסוקים מסייעים. "פרק קנין תורה" מצוי אף בפני עצמו כמדרש קטן בכתבי יד אירופאיים.

שנו חכמים בלשון המשנה – בעברית, ולא בארמית הרגילה יותר בדברי אמוראים, ברוך שבחר בהם ובמשנתם – כל המשפט הוא פתיחה, כמו הפתיחה בהגדה "ברוך המקום ברוך הוא". לדרשה, ובעיקר לדרשה בתקופת האמוראים, מבנה ספרותי קבוע של פתיחה, שאלה הלכתית ועיסוק בחלק קבוע מפרשת השבוע¹היינמן, הדרשות. . כנראה היה לדרשה גם משפט פתיחה, מעין תפילה (להלן), ואף תפילה אחרת לסיום הדרשה²נראה שהקדיש, "יתגדל ויתקדש...", הנו פתיחה או סיום לדרשה. ראו סולה פול, קדיש; אלבוגן, התפילה, עמ' 75-72. לתפילה בסיום דרשה ראו קהלת רבה: "שבשעה שהזקן יושב ודורש ועונין אחריו אמן יהי שמו הגדול מבורך..." (ט כא), וכיוצא באלו מימרות נוספות. השוו נסתרות רשב"י, בית המדרש ג, עמ' 75. .

הפתיחה הייתה "ברוך ה' אשר נתן תורה לישראל..." (ספרי דברים, ש"ה, עמ' 324; מדרש משלי, פי"ד). כמו כן: "אמר רבי יונתן בשעה שאמר יהושע ברוך שבחר בצדיקים נטלו מסורות החכמה ממשה ונתנו ליהושע" (דברים רבתי, ואתחנן, עמ' 41; תנחומא ותנחומא בובר, ואתחנן). הרעיון הוא שמשה ביקש להישאר בחיים בזמן יהושע, וכאשר פתח יהושע את דברי הדרשה שלו נסתם מעיין החכמה של משה. חכמים מתארים את פעילותו של יהושע כחכם בן ימיהם הדורש בציבור ובכך מבטא את מעמדו ויוקרתו כחכם, וכן במקורות נוספים. כמו כן: "פתח רבי עקיבא ואמר: ברוך אלהים אלהי ישראל שבחר בדברי תורה ובדברי חכמים..." (אבות דרבי נתן, נו"א ג, עמ' ט; ספר המעשיות לגסטר, מעשה 99). פתיחה דומה מצויה בתנחומא, ראש פרשת נח. קטע זה הוא מימי הגאונים, אך משפט הפתיחה מופיע כאמור גם במקורות תנאיים ואמוראיים. בתנא דבי אליהו נעשה שימוש בפתיחה מעין זו: "ברוך המקום ברוך הוא..."³א, עמ' 1; ראו שם ה, עמ' 21; שם ו )ז), עמ' 35; שם טו (טז), עמ' 79; שם יח, עמ' 107 ועמ' 109; שם ד, עמ' 118, ומקומות נוספים. גם המשפט "אבי (אבינו) שבשמים יהי שמך הגדול מבורך..." הוא כנראה נוסחת פתיחה לדרשה, ראו שם יז, עמ' 83; יח, עמ' 89 ועמ' 100; שם כ, עמ' 121; ירו', תרומות פ"ח ה"ג, מה ע"ד, ועוד. .

כך גם מתאר הבבלי פתיחה של דרשה הנישאת בפי נכרי בשבחם של ישראל (סנהדרין קד ע"ב). בסוגיה ירושלמית מוצגת קושיה, וכאשר החכם עונה הוא פותח בנוסחה זו: "אמר רב חסדא ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם. אמר רבי אימי ברוך שבחר בהן ובדבריהן, קרונה שלציפורין לאו רשות הרבים הוא" (ירו', כתובות פ"א ה"י, כה ע"ד). רבי אמי, העונה, מתחיל בפתיחה חגיגית זו.

אם כן המשפט הוא פתיחה לפרק, ואכן במקבילה בתנא דבי אליהו זוטא (מסכת דרך ארץ) המשפט איננו.

רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה – במקבילה בתנא דבי אליהו זוטא פ"ב (עמ' 15): "רבי אליעזר". רבי מאיר מדבר בשבח לימוד התורה ותוצאותיו הרוחניות והחברתיות. את המשך המימרה ציטטנו ופיסקנו, הפיסוק כמובן איננו בלשון המשנה.

ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו. נקרא ריע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות – על זהות בין היחס למקום והיחס לבריות ראו לעיל פ"ג מ"י: "כל שרוח הבריות נוחה ממנו רוח המקום נוחה ממנו", משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק, וחסיד, וישר, ונאמן – כפי שראינו היחס בין יראה וחסידות לבין לימוד תורה שנוי היה במחלוקת גלויה וסמויה (פ"ג מ"ט). במקור מאוחר זה הדברים כבר מוחלטים: התורה היא תנאי לחסידות, ליראה ולענווה. אבל שלוש המידות החסידיות כרוכות יחדיו, והן חשובות. אפשר שיש בדברים הד מאוחר לתורת החסידים.

ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנה עצה ותושיה, בינה וגבורה. שנאמר "לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה" – משלי ח יד, ונותנת לו מלכות, וממשלה, וחקור דין, ומגלין לו רזי תורה – ברוח המשפט לעיל על התורה כתנאי לחסידות אנו שומעים גם על גילוי רזי תורה. המינוח "רזי תורה" שייך לתורת הסוד. כפי שראינו בנספח לחגיגה היה מאבק סמוי בין אנשי הסוד לבין חכמים. השכבה האינטלקטואלית של אנשי הסוד ייחלה לכך שבאמצעות תורת הסוד יגלו ויבינו טוב יותר את התורה ואת רזיה. תכלית השימוש בתורת הסוד היא להבין את התורה כהלכה. כאן החכם מגיב לכך. יש רק דרך אחת לגלות או להבין את רזי התורה – ללמוד תורה בבית המדרש. הדרך לתורת הסוד היא דרך בית המדרש, כשם שהדרך לחסידות היא לימוד תורה, ואין עם הארץ חסיד.

ונעשה כמעין המתגבר – טיפוס "המעיין המתגבר", המחדש, מוצג כטיפוס האידֵאלי (לעיל פ"ב מ"ח), שם הוצגו שתי דעות מה הוא הטיפוס האופטימלי, ואילו כאן לרבי מאיר ההעדפה ברורה. שם לא דובר בהכרח רק על לימוד תורה, אלא על שני טיפוסים: מסורתני לעומת מחדש, ואילו כאן מדובר בהקשר ברור של לימוד. כלומר הלימוד המסורתני מעניק יכולת ליצור ולחדש ולהיות כמעיין, וכנהר שאינו פוסק. והוי צנוע, וארך רוח, ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים – הרשימה ערוכה שלא לפי סדר רעיוני. לפי דברי רבי מאיר התורה מעניקה תארים (התואר הוא תיאור של כישורי יתר), עצְמוֹת רוחניות, יכולות (כישורים) וזכויות יתר. רֵע ואהוב הם תארים המבטאים את אופיו של החכם. אהוב על הבריות הוא סגולה, אוהב את המקום הוא גם סגולה וגם עצמה פנימית. עצה ותושייה הן יכולות, כלומר מי שלומד מתפתחות בו יכולות מעבר ללימוד עצמו. הוא לא רק יודע לפרש, אלא לתת עצה (או להיות חבר מועצה – לעיל פ"ה מכ"א). יש לו גם הזכות לשלוט, כלומר לו ניתנת "מלכות וממשלה", כלומר זכויות שלטון. וכמובן – התורה מרחיקה מן החטא, והיא לא רק מצווה כשלעצמה אלא מעין כרטיס כניסה לעולם המצוות.