משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 4 · משנה 9

כל המשנה איננה בסדרת עדי נוסח⁷³רשב"ץ, קטעי גניזה 28, 51, 58. , וספק אפוא אם היא מגוף המשנה או תוספת.

רבי יונתן אומר – רבי יונתן הוא תלמידו המובהק של רבי ישמעאל, יחד עם רבי יאשיה. שניהם משקפים תופעה מיוחדת בהתפתחות התורה שבעל פה. שניהם אינם מופיעים במשנה, רבי יונתן מופיע רק במשנתנו, שהיא כאמור ספק משנה, ורבי יאשיה אינו מופיע כלל. שניהם מופיעים מעט מאוד בתוספתא (פעם אחת)⁷⁴עוד שלוש פעמים מופיע רבי יונתן בן יוסף, שהוא אולי רבי יונתן שלנו ואולי חכם אחר. המקבילה באבות דרבי נתן שהבאנו בגוף הטקסט מיוחסת גם היא לרבי יונתן ברבי יוסי (יוסף). במכילתא דרבי ישמעאל ובספרי במדבר הוא מופיע תמיד כרבי יונתן סתם, וצריך עיון. ראו עוד מט"ו. . אבל הם מופיעים רבות בתלמודים וכן במדרשי ההלכה, בעיקר באלו המיוחסים לדבי רבי ישמעאל (מכילתא דרבי ישמעאל וספרי במדבר, ומעט בספרי דברים). יתר על כן, אין חכמים המוסרים בשמם. על כן כבר הציע אפשטיין שהם משמרים את תורת רבי ישמעאל, אבל תורתו של רבי ישמעאל לא היה לה המשך, והיא נדחתה מפני תורתו של עמיתו ובר הפלוגתא שלו רבי עקיבא, שכן כל חכמי דור אושא היו תלמידי רבי עקיבא והם המשיכו את מסורת התורה שבעל פה. תלמידי רבי ישמעאל, לעומת זאת, התגוררו במחוז יהודה ותורתם נשמרה פחות בגלל הפגיעה הכרוכה במרד בר כוכבא, ולכן לא היה לבתי המדרש שלהם המשך. אם ההיגד האחרון מקורי במשנה הרי שהוא מעיד שעריכתה של מסכת אבות שונה מזו של יתר המשנה, ורבי יונתן מצא בה מקום. אבל ייתכן שדבריו הובאו מברייתא שמחוץ למשנה, אגב דברי רבי מאיר במשנה הבאה הקרובים באופיים.

כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר – כפי שהסברנו לעיל (משנה ה) בימי תנאים לא הקנה לימוד תורה זכויות כספיות. ניתן להתפעל מנכונותם של חכמים להנהיג ללא שכר. אפשר גם לטעון שלא היה בכוחם להנהיג בציבור נורמה זאת. אבל התוצאה היא שתלמידי חכמים רבים נאלצו ללמוד וללמד בתנאי מחסור. אגב נעיר שאי מתן שכר דוחק את רגלי העניים שאינם יכולים לממן את הלימוד, ומעניק יתרון לבני עשירים. לא באנו לטעון שזו הייתה הסיבה להתנגדות של חכמים למתן שכר, אלא להצביע על תוצאה אפשרית נוספת, בתחום החברתי, של אידאולוגיה זאת. התנא מבטיח לחכם העני שבסופו של דבר יזכה בעושר. הוא אינו מסביר מהיכן יבוא העושר, מידי שמים או מתרומות של יחידים. אגב אורחא נעיר שאכן שמענו על רבי עקיבא שהחל את לימודיו כעני וסיימם כעשיר. לפי הסיפור האמוראי הוא עשה כן בזכות תרומה כספית שקיבל, אבל לפי מסורות אחרות היה זה רכוש משפחת אשתו שהייתה משפחה אמידה. מכל מקום, רבים מהחכמים היו אמידים (הלל, רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי אלעזר בן עזריה, רבי צדוק, רבי עקיבא, רבי ישמעאל ואחרים), אם כי היו גם חכמים עניים, כרבי יהושע.

וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני – סגנון המשנה מעיד שיש כאן דברי הטפה לחכם ולתלמיד לא להתחשב בעוני הכספי.

מימרות רבות קושרות את העוני ללימוד תורה. עם זאת, בדרך כלל אין בהן ביטוי לעדיפות העוני⁷⁵ראו לעיל פ"ב מ"ז. . העוני איננו אידֵאל ואיננו תנאי ללימוד. אדרבה, הוא מכשלה שהתנא מבטיח שתיעלם ומעודד בכך את תלמידי החכמים העניים. אבל העוני עצמו הוא אכן מכשלה. לעומת זאת בברית החדשה מוצג העוני כאידֵאל; זו הדרך היחידה לעבודת ה', והעשיר אינו יכול ללמוד את תורת האמת בגלל עושרו המכשיל אותו. בספרות חז"ל מגמה זו של אידֵאל העוני איננה. רק בתנא דבי אליהו יש מימרות בשבח העוני כמטרה, כגון "...אלו בני אדם שהן משכינין את עצמן ואת בשרן על העפר כדי ללמוד תורה" (פ"ה, עמ' 22), וכן "...מפני שהקב"ה אוהב תורתו ואינו מעשירו שמא יעשיר ויפשע מדברי תורה. וכל תלמיד חכם שמרבה מלאכה ואין מכניס ממנה פירות הרבה סימן יפה לו. מפני שהקב"ה אוהב את תורתו" (פ"ב, עמ' 13).

המימרה שבמשנתנו חוזרת באבות דרבי נתן (נו"א ב פל"ה, עמ' 82) בתוספת מילים ופסוק.