משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 4 · משנה 10

רבי מאיר – מראשי דור אושא; דבריו מצטרפים לדברי רבי יוסי חברו ושותפו לפעילות באותו דור. הדברים במשנה קשורים למשנה הקודמת גם בקשר ענייני, שכן יש בהם התייחסות ללימוד תורה לעומת צורכי הפרנסה. ברם, כפי שאמרנו, ספק אם המשנה הקודמת היא משנה מקורית.

אומר הווי מעט עסק ועסוק בתורה – דברי רבי מאיר מצטרפים להיגד לעיל (פ"ג מ"ה) המנגד את העיסוק בתורה לעיסוק בדרך ארץ. אם כן, שלוש עמדות בנושא: האחת תובעת שילוב שווה של השניים (לעיל פ"ב מ"ב; פ"ג מי"ז; קידושין פ"א מ"י); השנייה קובעת שמי שנוטל עליו עול תורה פורקים ממנו עול דרך ארץ ורואה בדרך ארץ מטרד, והשלישית במשנתנו התובעת שילוב, תוך מתן עדיפות מלאה ללימוד התורה. הדיון הזה כולו הוא חלק מהדיון בדבר היחס למלאכה ולחיי העולם הזה (לעיל פ"א מ"י). כן מציע רבי יהודה: "רבי יהודה בן אילעי אומר כל העושה דברי תורה עיקר ודרך ארץ טפל, עושין אותו עיקר בעולם הבא. דרך ארץ עיקר ודברי תורה טפל, עושין אותו טפל בעולם הבא. משלו משל למה הדבר דומה, לאיסטרטיא שהיא עוברת בין שני דרכים אחת של אור ואחת של שלג אם מהלך כנגד האור הרי נכווה באור ואם מהלך נגד שלג הרי הוא לוקה בצינה. כיצד יעשה ילך בינתיים ויזהר בעצמו שלא יכווה באור ושלא ילקה בצינה" (אבות דרבי נתן, נו"א פכ"ח, עמ' 86)⁷⁶ראו עוד להלן פ"ו מ"ה, ואינה משנה אלא ברייתא מאוחרת. . כפי שהראינו (לעיל פ"ב מ"ב) הרישא מדגישה יותר את עדיפות התורה, והסיפא תובעת איזון בין השניים. גישה דומה למשנתנו יש בפ"ב מ"ה: "לא כל המרבה בסחורה מחכים". אפשרות נוספת של זניחת התורה בשל העיסוק בדרך ארץ (מסחר) נזכרת באבות דרבי נתן: "מעשה שאירע ברבי יאשיה וברבי מתיא בן חרש, שהיו שניהם יושבים ועוסקין בדברי תורה. פירש רבי יאשיה לדרך ארץ. אמר לו רבי מתיא בן חרש רבי מה לך לעזוב דברי אלהים חיים ולשטוף בדרך ארץ, ואע"פ שאתה רבי ואני תלמידך אין טוב לעזוב דברי אלהים חיים ולשטוף בדרך ארץ" (נו"א פ"א, א ע"א).

שרביט מציע לגרוס כאן כמו בכתב היד הוי "מְעַט עסק" על משקל שפל רוח, כלומר מי שתעסוקתו מעטה⁷⁷שרביט, פירוש, עמ' 99. . גרסה זו מצויה במעט עדי נוסח מטיב משני, אך הרעיון נאה.

כפי שהראינו, גם במשניות אחרות באות לעתים לידי ביטוי דעות חולקות, או הדגשים רעיוניים שונים, ברם אין חובה להבינם כמחלוקות עקרוניות. ייתכן שאלו הבדלי הדגשה בלבד, והם תלויים בהקשר שבו נאמרו הדברים. מי שניצב לפני מקרה כגון המקרה האחרון שציטטנו, רבי מתיה בן החרש, עשוי להגיב אחרת מאשר מי שמנסה להשיב לדרך המלך (דרך האיזון) חסידים הנוטשים את כל צורכי העולם הזה למען לימודם.

ושפל רוח בפני כל האדם – לעיל מ"ד דרש רבי לויטס שפלות רוח, ברם רבי לויטס דיבר בכל אדם, ורבי מאיר פונה במיוחד לחכם ודורש ממנו לבל יתהדר בלימודו. הדרישה שחכמים לא יתנהגו כבעלי כבוד או כרודפי כבוד מתאחדת עם הדרישה מכל אדם להתנהג כלפי חכמים בכבוד (לעיל פ"ד מ"ה). שם גם הבאנו את המקורות לניסוחים שלכאורה סותרים בדבר הכבוד המגיע לתלמידי חכמים. עם הדרישה לכבוד באה תביעה שחכמים ינהגו כבוד בעצמם, אך גם דרישה שלא להקל בכבוד אחרים (מ"ג). בספרות חז"ל מצויה גם ביקורת על חכמים שלא נהגו כבוד באחרים (בפשוטי עם)⁷⁸אבות דרבי נתן, נו"א פמ"א, סו ע"א; בבלי, תענית כ ע"ב; כלה רבתי, פ"ז ה"א, ומקבילות נוספות. .

ואם בטלתה מן התורה יש לי בטלים הרבה כנגדך – נראה שהתנא רוצה לומר שאם יש לאדם תירוצים לא ללמוד צריך הוא לדעת שריבונו של עולם מכיר כבר את כולם. על משקל ההמשך אפשר גם לפרש שאם אדם בטל מדברי תורה הקב"ה יכול לבטל הרבה דברים אחרים, ברם המשך זה חשוד כפרשנות מאוחרת. [ואם עמלתה בתורה יש לי שכר הרבה ליתן לך] – איננו ברוב קטעי הגניזה, ונמצא בכתבי היד, בדפוסים ובסידורים (רובם המכריע). נראה שזו תוספת שהובאה לשם האיזון. הרשב"ץ, למשל, מעיר שאיננה בסידורים, אם כי בסידורים שבידינו היא כבר נמצאת.