משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 4 · משנה 8

[הוא היה אומר]⁷⁰אף הרשב"ץ לא גרסוֹ: "אין במשניות 'הוא היה אומר' והכל משנה אחת". אל תהי דן יחידי – דיני ממונות בשלושה (סנהדרין פ"א מ"א), ולפי חלק מהדעות בחמישה⁷¹לעיל פ"ב מ"ח. , שאין דן יחיד אלא אחד – ריבונו של עולם. לכאורה הדברים ברורים: הרי סתם דין הוא בשלושה, ואין אפשרות של דיין יחידי כלל ועיקר. אלא שיש להבין את הדברים לאור האמור לעיל. בנוסף לבית הדין של חכמים פעלו בתי דין עירוניים, ואלו נהגו שלא לפי הכללים. יתר על כן, מכיוון שבתי הדין של חכמים היה להם למעשה מעמד של בוררות, הרי ייתכן שייקבע בורר יחיד. הלכה עקרונית לחוד, ומציאות לחוד. במקרה זה ההלכה העקרונית, זו שבמסכת סנהדרין, אינה משקפת את כל המציאות, ומשנתנו משקפת את התופעה הרגילה. אלא שהחכם פונה לדיין ומשתדל למנוע בעזרתו תופעה זו. עם זאת היו מקרים של דיין יחידי, שכן בתנאים כפי שתיארנו אותם חוסר האחידות היה מרכיב קבוע במערכת. אדם (וקל וחומר חכם) שנתמנה לדיין עירוני נהג בביטחון יתר, וחכם שלא נתמנה לדיין עירוני היה בורר, ומי שבחר בו קיבל עליו דיין יחידי. כך אנו שומעים על חליצה (המחייבת בית דין), והיא נעשית ביחיד⁷²בתוס', יבמות פי"ב ה"ט, רבי אלעזר ברבי שמעון מספר על רבי ישמעאל שחלץ יחידי, ובבבלי, יבמות קד ע"א, המוסר הוא רבי ישמעאל ברבי יוסי. כן מסופר בבבלי על אמורא אחר שחלץ יחידי ושמואל מתפעל ואומר "כמה רב גובריה" (מה רב חילו); המשפט בא ספק בביקורת ספק בהתפעלות (שם). המעשה התחולל בראשית תקופת האמוראים, בבבל, על ידי חכם שפעל כנראה בסוף תקופת התנאים. . בתקופת האמוראים התלמודים מסבירים שאם המתדיינים "קיבלו עליהם" דיין יחיד הוא רשאי לדון. הירושלמי נותן לכך סדרת דוגמאות ובעיקר בולט רבי אבהו שהיה המנהיג, ואולי גם הדיין העירוני של יהודי קיסריה (ירו', סנהדרין פ"א ה"א, יח ע"א-ע"ב). בבבלי הניסוח הוא ש"מומחה לרבים" רשאי לדון יחידי, והכוונה לדעתנו לחכם שנתמנה לדיין עירוני (סנהדרין ה ע"א; ראש השנה כה ע"ב). אם כן, רבי ישמעאל ברבי יוסי בא לשלול מעשה שכבר בימיו היה מקובל, ומאוחר יותר היה מקובל עוד יותר. הוא עצמו מספר על רבי ישמעאל שפסק יחידי (לפי נוסח הבבלי).

ואל תאמר ק[י]בלו דעתי שהן רשיין ולא אתה – המשנה מופנית לדיין הבכיר בהרכב, אולי לחכם חשוב היושב עם שני דיינים הדיוטות או עם תלמידיו.