משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 2 · משנה 9

משנה זו והמשנה הבאה עוסקות בספרות חכמה: מה הדרך שידבק בה האדם או שיתרחק ממנה. המשנה מקבילה למשנה בראשית הפרק שבה שואל רבי את השאלה. עריכת הפרק היא מעגלית, וסופו חוזר לתחילתו. תחילתו מציגה את מקומו של רבי בשושלת הקבלה, ואת העובדה שגם הוא מכיר בחבר של חמישה תלמידים כחוליה. סוף הפרק מציג את חבר היורשים שקיבלו את ה"תורה" ועסקו באותה שאלה. קשה לדעת האם לעורך חשוב היה שרבי יעסוק במה שעסקו ממשיכי הלל (דרך רבן יוחנן בן זכאי) או ההפך, שלעורך חשוב היה שחבר ממשיכי רבן יוחנן בן זכאי יעסוק במה שעסק רבי. כך או כך, המסר הסופי הוא שלפנינו שני ענפים של מסירה ויש ביניהם זיקת השלמה (רבי תומך בהמשך השרשרת של רבן יוחנן בן זכאי), ועיסוק באותם נושאים.

השאלה עצמה אופיינית לתרבות ספרות החכמה. בספרות חז"ל העיסוק בשאלות כאלה נדיר. הבדל גדול יש בין תשובתו של רבי לתשובות שבמשנתנו. תשובתו של רבי נקראת במסגרת "תורת דרך ארץ", המוּסר שבה הוא מוסר דתי, "והווי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה", ואילו התשובות שבמשנתנו הן תשובות מתוך מערכת ה"חכמה" – המוסר והחברה האנושית. גם התשובות באיגרת אריסטיאס דומות למשנתנו.

אמר להם צאו וראו אי זו היא דרך טובה שידבק בה [ה]אדם – דרך טובה היא כמו דרך הישר (פ"ב מ"ב), כלומר במשמעות של מטרה, או אופי. בבן סירא רגיל הביטוי "דרכים ישרים" (י ו; יא טו; "דרך רשעים" לה כא; "דרך גאוה" י ו). דרך ישרה היא היפוכו של חטא.

רבי אליעזר אומר עין טובה – רצון טוב ואופי טוב במובן כללי, כגון "ארבע מדות בתלמידים הרוצה שילמוד וילמדו אחרים עין טובה. ילמוד ולא ילמדו אחרים עין רעה. ילמדו אחרים והוא לא ילמוד זו מדת בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. לא ילמוד ולא ילמדו אחרים הרי זה רשע גמור" (אבות דרבי נתן, נו"א פ"מ, עמ' 126). המונח מופיע כמה פעמים בהקשר של מידות אנושיות טובות (להלן פ"ה מי"ח). היפוכו הוא בעל "עין רעה", הקמצן, שאיננו "מפרגן" לאחרים (להלן פ"ה מי"ג).

רבי יהושע אומר חבר טוב – חבר טוב הוא ערך מקובל. בתחום המעשי הייתה החברות חברת הביטוח ההדדית בשעות קשות בעת מחסור זמני או קבוע. כבר לעיל נדרש מאדם שיקנה לו חבר (פ"א מ"ו), וגם בן סירא מפליג בערכו (ו י; ז יב, ועוד).

רבי יוסה אומר שכן טוב – שכן טוב הוא במידה מסוימת חזרה על המשפט הקודם.

רבי שמעון – בן נתנאל אומר הרואה את הנולד – כפשוטו המתכנן את העתיד. תשובה זו שונה מזו של קודמיו, שכן אין הוא מעדיף תכונה אלא יכולת, וראו להלן. בדרך כלל החכמה היא הרואה את הנולד. חֲכָמָה היא מיילדת, והיא רואה ראשונה את הנולד. הביטוי המקראי ל"חכמה" הוא "מיַלדת". הביטוי "חכמות" מופיע לראשונה בפסוק בירמיהו: "כה אמר ה' צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה ואל החכמות שלחו ותבואנה" (ט טז). בספרות הרומית האלה האחראית על מיילדוּת ונבואה היא קרמנטה (Carmenta), שמשמעה שיר, משום שהחכמות "רואות את הנולד" ולכן אף נחשבו למומחיות בשירה ובשירת חיזוי⁵³סקרבורו, רפואה רומית, עמ' 15-14. . הרואה את הנולד אינו עוסק במיילדות אלא הוא ביטוי נגזר מהחכמה. בשלב זה עדיין אין במקורות רמז לכך שלחכם זכות נבואה. רעיון זה מופיע בחלקה המאוחר של סוגיית בבא בתרא יב ע"ב כבדרך אגב, כדרשה לסבר את האוזן, והפכה והתגלגלה לעיקרון כאילו דתי עקרוני. להלן נציע הסבר מצמצם עוד יותר למימרה.

רבי אלעזר – בן ערך, אומר לב טוב אמר להם – רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם – מסורת זו מהלכת בדעה שרבי אלעזר בן ערך הוא בחיר התלמידים של רבן יוחנן בן זכאי, והוא הממשיך בה' הידיעה. כאמור, באבות דרבי נתן על משנה זו (נו"א פי"ד, עמ' 58) מופיעות שתי הדעות. במקרא לב טוב הוא שמח, ואילו אלעזר בן ערך משתמש במינוח המקראי במשמעות אחרת: מי שרוצה לעשות טוב, לא כאילוץ אלא כטבע אנושי. אגב כך מן הראוי לעמוד על כך שבספרות חז"ל שתי עמדות: האחת דורשת לראות במצוות עול, מטלה שאדם מתאמץ לעשות ולבצע, והאחרת דורשת לראות במצוות, ואולי במיוחד במצוות החברתיות, טבע שני, והוא בבחינת ו"אהבת לרעך" שיהא לא רק מעשה הגון וראוי אלא אהבה כטבע.

אמר להם – רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו, צאו וראו אי זו היא דרך רעה שיתרחק ממנה [ה]אדם – מסורת זו היא היפוכה המתודולוגי של המימרה הקודמת, רבי אליעזר אומר עין רעה – ההפך מ"עין טובה", רבי יהושע אומר חבר רע – ההפך מ"חבר טוב", רבי יוסה אומר שכן רע – ההפך משכן טוב, רבי שמעון אומר הלווה ואינו משלם – זה הפכו של הרואה את הנולד, לפיכך יש מקום לפרש שהרואה את הנולד הוא מי שאינו מסתבך בהלוואות שאיננו יכול להחזיר.

אחד לווה מן האדם כלווה מן המקום – בכמה עדי נוסח טובים נוסף "ברוך הוא", והוא סיום שבח קבוע המצטרף לשם ה', שנאמר (תהלים לז כא) לווה רשע ולא ישלם [ו]צדיק חונן ונותן – הצדיק מעניק הלוואות והרשע לוקח הלוואה שאינו יכול לשלמה. פסוק זה מוסב במדרש גם על מי שדוחה את הבאת קרבנו: "עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו, ועל זה נאמר 'מעות לא יוכל לתקון' וגו'. ואומר 'לוה רשע ולא ישלם צדיק חונן ונותן' " (תוס', חגיגה פ"א ה"ז). אולי לכך התכוונה משנתנו באמרה שהלווה מאדם כלווה מן המקום.

רבי אלעזר אומר לב רע – היפוכו של לב טוב, אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם – כמו בפִסקה הקודמת. כל המימרה חוזרת באבות דרבי נתן נוסח א.