משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 2 · משנה 8

במשנתנו נפתח המשך שושלתי אחר לשושלת המסירה: הזוגות, ואחריהם רבן יוחנן בן זכאי שקיבל מהלל ושמאי. כפי שראינו ה"קבלה" היא המינוח להעברת הסמכות והתפקיד, ואין להבינה רק כידע לימודי.

רבן יוחנן בן זכיי קיבל מהלל ומשמי – לרבן יוחנן בן זכאי מיוחסת מימרה אחת. רבן יוחנן בן זכאי לא היה נשיא, אך נקרא בדרך כלל "רבן" מתוך הכבוד ומתוך ההערכה לתפקידו. אנו יודעים שרבן יוחנן בן זכאי נמנה עם מנהיגי הפרושים בשלהי ימי הבית השני. בעימותים בין בית שמאי לבית הלל, המאפיינים את הפסיקה בסוף התקופה, הוא לא נמנה. מן הסתם היה שותף בהם, אך המסורת מסרבת לזהותו עם אחד הצדדים. בשלהי המרד ערק למחנה הרומי וקיבל את ההיתר להמשיך שם בחיי בית המדרש. בהערכת פועלו עסקו רבים, ואנו התייחסנו בקצרה לנושא בסוף מסכת ראש השנה.

הוא היה אומר אם עשית תורה הרבה – בעדי נוסח בודדים³⁸ש2, ש6 וכן מש"ל, המאירי ועוד. "למדת תורה הרבה"³⁹כן מופיעה הנוסחה "קיימת תורה הרבה", וראו אברמסון, תורה. . ההבדל בין הנוסחאות מרכזי. "עשית תורה" משמעו קיום מצוות, או לפחות אפשר לפרש שזו הכוונה. כפי שראינו בפרק א התורה מופיעה בעיקר במשמעות של חוק, קיום המצוות. אמנם העיקרון של לימוד תורה הופיע כבר במשנה ב לעיל (רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא) וגם במימרות קדומות יותר ("אל תאמר כשאפנה אשנה", לעיל מ"ד), אבל במימרות הקדומות בסידור המשנה, ולפי דובריהן, "תורה" עשויה להתפרש כשמירת מצוות, וזה הפירוש שהעדפנו לאחר שיקול הדעת. גם כאן יש להעדיף את הנוסח "עשיית תורה" כשמירת מצוות, וממילא המשפט פונה לכל אדם ולאו דווקא לשכבה האינטלקטואלית.

אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת – רבן יוחנן בן זכאי פונה לכל יהודי, אך בעיקר לתלמידי חכמים, ומנסה להשריש את הנורמה שיהודי טוב הוא יהודי שומר מצוות.

חמשה תלמידים היו לרבן [יוחנן בן זכיי ואילו הן] אליעזר בן הורקנוס רבי יהושע בן חנניה רבי יוסף [הכהן] ורבי שמעון בן נתנאל [ו]רבי אלעזר בן ערך הוא היה מונה שבחן – סגנון זה של תיאור שבחי חכמים מופיע בסדרת עדויות, אך רובן קשורות למשנה זו. זהו אפוא סגנון מיוחד של עיסוק שנשתמרו ממנו רק מעט עדויות, ונדון בהן להלן.

אליעזר בן הורקנוס בור סוד שאינו מאבד טיפה – אכן התיאור הולם את רבי אליעזר. "בור סוד" הוא בור מסויד (מטויח⁴⁰בדפוסים: "בור סיד". מבחינה מילולית פירושו בור של סיד, וזו גרסה משובשת בעליל. ) הקולט מים, משמרם במצב טוב ואינו מאבדם. הבור אינו יוצר, אלא מעביר את המסורת. ואכן כך מתאר רבי אליעזר את עצמו בהסבירו מדוע אינו יכול לדרוש בציבור, שהרי כל מה שיש לו הוא מפי רבותיו: "אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: אליעזר אמור לנו דבר אחת מדברי תורה. אמר לו (רבי אליעזר) אמשול לך משל למה אני דומה? לבור הזה שאינו מאבד. יכול להוציא מים יותר ממה שהוא מכניס? אמר לו (רבן יוחנן בן זכאי לרבי אליעזר) אמשול לך משל למה הדבר דומה? לבאר הזאת שהוא מזלת ומוציאה מים מאיליה. כך את יכול לומר דברי תורה יותר ממה שנאמר למשה בסיני" (אבות דרבי נתן, נו"ב פי"ג, עמ' 32). אין כאן רק תיאור, אלא דימויו העצמי של החכם הצעיר (אז). בהמשך הוא דורש דרשה שכנראה הכול ראו בה חידוש. רבי אליעזר מתהדר שלא אמר דבר שלא שמע מרבותיו, וזו תדמיתו. עם זאת, אין ספק שבין ההלכות הרבות שנמסרו בשמו מן הסתם היו גם חידושים. אמנם הוא נוטה בבירור לשמרנות, אך גם השמרנות וגם החדשנות שתוזכר להלן הן שני פניו של בית המדרש שיש בו שני הצדדים.

בשולי הסיפור נעיר שגם במקרה זה רעיון מופשט הופך לסיפור מעשה. עמדנו על תופעה ספרותית זו במימרותיו של הלל, וסיכמנוה במבוא.

יהושע בן חנניה אשרי יולדתו – השבח גדול אך סתמי, יוסף הכהן חסיד – "חסיד" איננו כנראה חסיד ממש, כמו החסיד עם הארץ לעיל במשנה ה, אלא שהוא מתנהג כחסיד במובן הכללי. יש מקום לשער שרבן יוחנן בן זכאי עצמו לא היה משתמש בכינוי טעון זה, והדברים נוסחו שנים לאחר שהמתח בין חכמים לבין חסידים דעך.

שמעון בן נתנאל ירא חט – "ירא חטא" הוא כינוי לחסיד, אלעזר בן ערך מעין מתגבר – "מעיין המתגבר" הוא הטיפוס היוצר, ההפך מבור סוד. הוא ממשיך את דברי הלל "ודילא מוסיף ייסוף". שני תלמידיו המובהקים של רבן יוחנן בן זכאי היו רבי אליעזר ורבי יהושע. הם המשיכו עמו לדור יבנה, ופעלו שם גדולות. שמעון בן נתנאל ויוסף הכהן כמעט נעלמו, בין אם משום שלא זכו לתלמידים בין משום גילם. התלמיד השלישי החשוב הוא אלעזר בן ערך, ונרחיב בו להלן. אפשר שגרעין המסורת התייחס רק לשלושת התלמידים החשובים הללו. המניין של חמישה תלמידים בא משום שחמישה הוא מספר המסמל לעתים קבוצה משמעותית⁴¹כגון שבת פט"ו מ"ג; פי"ח מ"א; תרומות פ"י מ"ח; יבמות פי"ג מ"ג; עירובין פ"ו מ"ו; פסחים פ"ט מ"י; מעשרות פ"ב מ"ה, ועוד. , ולעתים אף קבוצה מלוכדת ומאורגנת⁴²פלוסר, פשר ישעיהו, וראו להלן פ"ג מ"ו. . כידוע הייתה מחלוקת עקרונית האם דיני ממונות בשלושה או בחמישה: "דיני ממונות בשלשה רבי אומר בחמשה כדי שיגמר הדין בשלשה... סמיכות זקנים בשלשה רבי יהודה אומר בחמשה" (תוס', סנהדרין פ"א ה"א, עמ' 415-414). מחלוקת דומה קיימת לגבי חליצה (יבמות פי"ב מ"א), וסביר אפוא שלפנינו מחלוקת עקרונית על מספר חברי בית הדין הרגיל, וחליצה אינה יוצאת דופן בעניין.

חבר של חמישה זקנים נזכר בכמה מסורות, ונראה שהמניין אינו מקרי. כך מסופר במשנת עירובין על עדותו של אבטלס (אבטולמאוס) משם חמישה זקנים באושא על הלכה בדיני אתרוג (עירובין פ"ג מ"ד), וכן מסופר על רבי יהודה בן בבא שסמך חמישה תלמידים ושימר את מסורת הסמיכה בעם ישראל⁴³בבלי, סנהדרין יד ע"א; עבודה זרה ח ע"ב. המעשה עצמו אולי עטור בכתרי אגדה, אך לענייננו ברור שהמספר הכיר את המניין של חמישה כביטוי לחבר משפטי מלא. . במסורות אחרות מסופר על החלטות של חמישה זקנים, האחת בלוד והאחרת של חכמי יבנה, ועוד אחת בשם חמישה זקנים ביהודה⁴⁴תוס', מקואות פ"ז ה"י, עמ' 660; טהרות פ"ט הי"ד, עמ' 671; ספרי זוטא, פי"ט כא, עמ' 314. . מעניינת במיוחד היא המסורת המספרת על חמישה זקנים שתרגמו את התורה⁴⁵אבות דרבי נתן, נו"ב פל"ז, עמ' 94; סופרים פ"א הט"ז. . באיגרת אריסטיאס מסופר על שבעים ושניים זקנים שתרגמו את התורה, ומסורת זו חוזרת אצל יוספוס ובספרות חז"ל. המסורת על חמישה זקנים היא אפוא גלגול אגדי, אך מעידה כי "חמישה זקנים" הוא המונח המקביל למעשה של הסנהדרין. עוד נזכרים חמישה זקנים הנכנסים לעבר את השנה⁴⁶ויקרא רבה פכ"ט פ"ד, עמ' תרעג. המספר חמישה מופיע בכל כתבי היד ובמקבילות. , והדובר הוא רבי אבהו מקיסריה, אם כי כרגיל מופיע המניין של שבעה זקנים המעברים את השנה. חבר של חמישה מצטייר כחבר הרגיל להכרעה. מניין של חמישה חברי מועצה מופיע גם בספרות הנוצרית הקדומה⁴⁷פלוסר, פשר ישעיהו. . אם כן, מותר להסיק שחמישה זקנים הם בית דין מיוחד ובעל תוקף לאומי⁴⁸למניין חמישה באופן כללי ראו פירושנו להלן פ"ו מ"ח. . נראה שבית דין זה רווח בעיקר ביהודה, ואבטולמאוס העיד על הכרעה של בית דין כזה. לא מן הנמנע שזו עדות על הכרעותיהם של חכמי דור יבנה שהובאה לדור אושא במסגרת מפעל ריכוז התורה שבעל פה באושא⁴⁹ראו פירושנו לפאה פ"א מ"א; שיר השירים רבה, ב ג, ועוד. . כפי שנביא להלן, במדרשים מודגש הצורך בחמישה כדי לפרסם את הדבר (מדרש תנאים), או כדי ששניים יהיו עדים (תרגום יונתן). כן נכתב בשטר חליצה ארץ-ישראלי משנת 4588 לבריאה (828 לספירה): "במותב חמישה הוינה..." (במושב חמישה היינו)⁵⁰מרגליות, הלכות ארץ-ישראל, עמ' כז. . במקרה זה קבוצת השלושה הושלמה לחמישה כדי לרמז על מעמדו של חבר המורים שירש את מקום המנהיג היחידי, רבן יוחנן בן זכאי.

המסורת באבות דרבי נתן מספרת שרבי אליעזר בן ערך היה הגדול מכולם, ופרש מהחבורה מכיוון שהעדיף את אמאוס שהיא מקור מים טובים. במהלך הסיפור מוצגת גישה עיליתנית של חכם המתאר את עצמו כמרכז החבורה ומצפה שכולם יבואו לפעול תחת חסותו, אך מי שפרש מהכלל, הכלל פורש ממנו (אבות דרבי נתן, נו"א פי"ד; נו"ב פכ"ט, עמ' ל). גם חכמי דור יבנה האחרים לא התגוררו בהכרח ביבנה עצמה, ועצם הבחירה באמאוס אין בה פגם. רגליים לדבר שבסיפור זה יש שמץ של השמצה; ייתכן שרבי אלעזר בן ערך מת בצעירותו (תוס', נדרים פ"ו ה"ה⁵¹ראו ליברמן, תוספתא כפשוטה לנדרים, עמ' 486-485. ), וכנראה לא הרבה להשתתף במעמדי הלימוד ביבנה, ואולי פריצוֹת הדרך שלו לא השתלבו בדרכי הלימוד שהתגבשו ביבנה. מרבי אלעזר בן ערך נותרו דברי תורה ואגדה מעטים שאין בהם כדי להצדיק את השבחים המורעפים עליו, זאת כנראה משום שנטש את ההשתתפות הפעילה בחיי בית המדרש. חשוב לציין שבכמה נושאים עקרוניים הוא מקורב לבית שמאי (כגון תרומות פ"ד מ"ה), אך אינו זהה להם. כך גם בכמה מקורות נוספים בנושאים אחרים⁵²ירו', יבמות פ"ב ה"א, ג ע"ב; פ"ג ה"ה, ד ע"ד; בבלי, שם נח ע"א, וראו פירושנו לנדרים פ"י מ"ו. . הוא מפלס דרך לעצמו, אם כי הוא מושפע מבית שמאי וקרוב אליו. אולי אפיין קו זה את תורתו והוא תוצאה של עזיבת בית המדרש, או אולי גם אחת מסיבותיה? נוסיף עוד שלפנינו משחק לשון בין "מקום מים" שאליו פרש אותו חכם שהוא עצמו "כמעיין המתגבר". אך גם מעיין זקוק למי שישתה את דבריו.

הוא – רבן יוחנן בן זכאי, היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואליעזר בן הורקנוס בכף שנייה מכריע הוא את כולם – רבן יוחנן בן זכאי מעדיף את דרכו של רבי אליעזר, ואפשר שהוא אומר זאת אחרי שרבי אלעזר בן ערך נטש את בית המדרש.

אבא שאול אומר משמו אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואליעזר בן הורקנוס עימהן ואלעזר בן ערך בכף שנייה מכריע את כולם – הוויכוח במשנה אינו רק אישי אלא אידֵאי, מה דרך הלימוד הנכונה, ומה היחס הרצוי בין השמרנות לחידוש. ההלכה היהודית מהווה שילוב רב-דורי שבין השניים, והדרך שגובשה גובשה בסדרת מאבקים גלויים וסמויים ללא סוף ועד לימינו אנו.

כאמור, בספרות חכמים מצויות כמה רשימות דומות, חלקן מקבילות לרשימתנו. באבות דרבי נתן: "חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי לכלן קרא להן שמות. לאליעזר בן הורקנוס קרא בור סיד שאינו מאבד טיפה, קנקן זפותה שמשמרת את יינה. ליהושע בן חנניה קרא לו חוט המשולש לא במהרה ינתק. וליוסי הכהן קרא לו חסיד שבדור. ולשמעון בן נתנאל קרא לו גרועה שבמדבר שמחזקת מימיה. אשרי תלמיד שרבו מודה לו ומעיד עליו. ואלעזר בן ערך קרא לו נחל שוטף ומעין המתגבר, שמימיו מתגברין ויוצאין לחוץ. לקיים מה שנאמר 'יפוצו מעיינותיך חוצה ברחובות פלגי מים' " (נו"א פי"ד, עמ' 58; נו"ב פכ"ט). ההבדלים בין הרשימות מעטים. כמו כן: "וכנגדן היה רבי יהודה הנשיא מונה שבחן של חכמים של רבי טרפון, של רבי עקיבא, ושל רבי אלעזר בן עזריה, ושל רבי יוחנן בן נורי, ושל רבי יוסי הגלילי. לרבי טרפון קרא לו גל אבנים. ויש אומרים גל של אגוזים, כיון שנוטל אדם אחד מהן כלן מתקשקשין ובאין זה על זה" (אבות דרבי נתן, נו"א פי"ח, עמ' 67). רבן יוחנן בן זכאי מונה חבר תלמידים של חמישה שהם היורשים, ורבי מונה חבר קצת מאוחר יותר, ורומז שאלו הם החבר של ממשיכי התורה. כלומר חמשת חכמי הדור שמונה רבי (חכמי דור אושא) גם הם קבוצה מיוחדת כמו חמשת תלמידי רבן יוחנן בן זכאי, והם שלשלת המסירה של תורה שבעל פה. בבבלי גיטין סז ע"א יש רשימה דומה. לא נרחיב בניתוח השבחים שחלקם הם באמת תיאור של מתודות לימודיות חשובות וחלקם דברי שבח סתמיים.