משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 5 · משנה 17

כל [ה]מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים – לכאורה המשפט אבסורדי: אם הוויכוח הוא לשם שמים הרי הוא יכול להיפתר על ידי העלאת טיעונים טובים, ודווקא אם מעורבים בוויכוח גורמים צדדיים, או רווחים אישיים, שום טיעון לוגי לא יפסיק את הוויכוח. מאידך גיסא, מניסיוננו ההיסטורי, מחלוקות דתיות שנבעו מסיבות של "לשם שמים", כל אחד לפי הבנתו, גרמו ליותר הרוגים והיו יותר קשות וארוכות מוויכוחים אינטרסנטיים. מלחמות דת היו ההרסניות שבמחלוקות. אלא שכל השיקולים הללו נובעים מניתוח לשוני לא נכון של המילה. "מחלוקת" איננה ויכוח (שם פעולה) אלא שם עצם: החלוקה; המפלגה עצמה, התארגנות למטרה חיובית (לשם שמים) תחזיק מעמד⁴¹מלמד, עיונים, עמ' 240-239. , ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים – התארגנות לשם אינטרסים תיעלם⁴²מלמד, מחלוקת. .

אי זו היא מחלוקת שהיא [לשם] שמים מחלוקת שמי והלל – התנא כותב בימים שבית הלל ובית שמאי עדיין קיימים, או שלפחות הדעות של שני הצדדים עדיין מופיעות וקיימות בבית המדרש, ושאינה לשם שמים זו מחלוקת שלקרח – פלגנות זו נעלמה משום שהטענות נגד מנהיגותו של אהרן אמנם היו טענות דתיות, אך לא טענות דתיות אמִתיות אלא שימוש בשם שמים לשווא. לדעתנו הניסוח של המשנה מעיד שעמדות בית הלל ובית שמאי טרם נעלמו. לאחר שכביכול נפסקה הלכה כבית שמאי, ותלמידי בית הלל "השתלטו" על בית המדרש, לא היה מקום לניסוח כזה. ואכן, ש' ספראי הראה שלא הייתה הכרעה היסטורית כבית הלל אלא תהליך ארוך שבו נקבע בחלק מהמחלוקות "פסק הלכה", ובאחרות השתרש הנוהג בציבור כבית הלל. עם זאת, הרבה הלכות הן כבית שמאי ותנאים מאוחרים מחזיקים בדעתם, או שדעתם של בית שמאי אמנם לא נקבעה כהלכה אבל היא השפיעה במשהו על עיצוב ההלכה הסופית. במהלך פירושנו הוספנו עשרות דוגמאות להלכות כאלה שבהן דעת בית שמאי לא נכחדה, לפחות לא עד סוף תקופת התנאים⁴³ראו ספראי, הכרעה כבית הלל; ביכלר, בית הלל. .

מנסיוננו ההיסטורי והאישי קשה להשלים עם דברי התנא. אורכן ועמידותן של התארגנויות אינו קשור, לכאורה, למניעים או למטרות המוצהרות. האם הנצרות והאסלאם יוגדרו כ"לשם שמים", וכן התארגנויות בנות הדורות האחרונים? ובכלל, מה פירוש "סופה להתקיים"? לנצח, לדור, לדורות מספר? האם הקראות עברה כבר תקופת מבחן זו? איננו חשים שניתן להעריך התארגנויות לפי קנה המידה שהתנא מציג.