משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 5 · משנה 10

כמעט כל המשניות להלן מצויות באבות דרבי נתן, ולא רשמנו את המקבילות משום שאין בהן תועלת לפענוח המשנה.

ארבע מידות באדם האומר שלי שלי ושלך שלך [זו] מדה בינונית ויש אומרים [זו] מידת סדום שלי שלך ושלך שלי עם הארץ שלי שלך [ושלך שלך] חסיד [ושלי שלי] שלך שלי רשע – חילופי הגרסאות פגעו במשנה, ואולי אף מנעו מאתנו להבין במדוקדק את כוונת התנא. לפנינו סדרת נוסחאות שאת עיקריה הצגנו. נראה שהיו שגרסו בכל המשנה רק צלע אחת (כגון "שלי שלך" או "שלך שלי") והיו שהציגו שתי צלעות והצלע השנייה משלימה את הראשונה, אך מי יערוב לנו שההשלמה מקורית.

ארבע מידות בבני אדם

לפי גרסת כתב יד קופמן, הדפוסים ורוב עדי הנוסח מי שמציע שמירה קפדנית על רכוש הפרט מידתו מידה בינונית, ויש הרואים בכך אפילו מידת סדום. שמירה על רכוש הפרט היא דרך העולם, והערכתה כ"מנהג סדום" מציבה רף גבוה של ויתור על רכוש פרטי. המידה השנייה היא ויתור דו-צדדי על רכוש הפרט, והתנא רואה בכך דרך שטות. המידה השלישית היא ויתור בלתי מותנה על זכויות הפרט, וזו מידת החסיד, ותביעה לביטול זכויות הפרט של הזולת היא רשעות. הסדר הוא שני בינוניים, הטוב ביותר והרע ביותר.

המידה הראשונה היא המציאות החברתית הנוהגת. תנא קמא אינו מגנה אותה ואינו מדרג אותה. היא בינונית, מציאות מעשית רגילה שאין לגנותה וגם אין לשבחה. כל הנוהגים אחרת הם הראויים לגינוי או לשבח, כל אחד כמעלתו. הביטוי "ויש אומרים" הוא נדיר. הוא מופיע בעיקר בזיקה לזיכרונות המקדש³²משנה, תמיד פ"ג מ"ח; מידות פ"ב מ"ג; פ"ג מ"ה; קינים פ"ג מ"ו; נגעים פי"ד מ"א ועוד. , אך הוא מופיע גם במסכת אבות להלן (פ"ה מ"ו) ובמעט מקורות אחרים. בכולם העורך מציג מעין תוספת, ואילו במשנתנו זו בעצם עמדה חולקת. לדעת ה"יש אומרים" אין דירוג אלא יש רק דרך אחת ראויה, והיא הדרך החסידית. השיטה החברתית הנוהגת של רכוש פרטי איננה בינונית אלא ראויה לגינוי.

המידה השנייה היא מידת השותפות הקיצונית שבה נהגו בזמנו האיסיים. בעל המימרה רואה בה דרך פסולה המאפיינת את עמי הארץ. לא ברור לאיזה סוג של עם הארץ המחבר מתכוון, ואנו נוטים לפרשה לא כמכוונת לקבוצה מוגדרת אלא ככינוי לטפשים, בורים, אנשים בעלי רצון טוב אבל חסרי תבונה ודעת. גינוי זה המכוון לקבוצות השיתופיות חסר בחלק מהנוסחאות.

הדרך החסידית מוזרה; יש בה לא רק ויתור על רכוש הפרט אלא הענקתו לאחר, לפיכך נמצא האחר פשוט עשיר יותר. החסידים ידועים כנותני צדקה ומרבים בחסד³³על החסידים ראו במבוא למסכת ברכות. , אבל המידה החסידית המוצגת כאן איננה נתינת צדקה אלא העברה חד-צדדית של הרכוש לאחר, ולאו דווקא לעני. אין זאת אלא שהכוונה לנתינת צדקה קיצונית, ורק הצורך בניסוח הריבועי מטשטש את הכוונה.

פירשנו את המשנה כמכוונת לבעלות פרטית, ורבנו יונה פירשה לעניין צדקה והתקשה מהי המידה "שלי שלי ושלך שלך", למה תהא זו מידה בינונית, הרי הוא נמנע מלתת צדקה. לדעת הרשב"ץ אין מדובר במגבית מאורגנת של צדקה אלא "בגמילות חסדים שגומלים בעלי בתים העשירים זה לזה". שני אבות עולם אלו פירשו את המשנה בצורה מצומצמת משום שהתרגלו לראות את העולם דרך הבבואה המצומצמת של הקהילה בימי הביניים. המשנה, לעומת זאת, עוסקת בסדרי חברה מתוך ראייה של העולם החברתי כולו.