משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 5 · משנה 19

כל שיש בו שלושה דברים תלמידו של אברהם אבינו ושלשה דברים תלמידו של בלעם – אין במשנה השוואה בין שני האישים הנזכרים אלא בין תלמידיהם, כלומר בין הנוהגים כהלכה ואלו שאינם נוהגים כראוי.

עין טובה – כפי שראינו במשנה יג בעל עין טובה הוא מי שחפץ בהצלחתם של חבריו, נוח לבריות וכדומה (לעיל פ"ב מ"ט). בעל אבות דרבי נתן מדגים זאת באברהם שנתן לאורחים הרבה ובנפש חפצה (נו"א ב פמ"ה, עמ' 124).

ונפש שפלה – לא שחצן, כאברהם שהתבטא בענווה לפני בני חת (אבות דרבי נתן, שם שם). היפוכו, בעל נפש רחבה, הוא זללן ושחצן, ונראה שהצנוע בצריכה וממעט בזלילה הוא בעל נפש שפלה. ורוח נמוכה – באותה משמעות, כמו אברהם שהתבטא "ואנכי עפר ואפר" (בראשית יח כז). כך פירש בעל אבות דרבי נתן (נו"ב שם).

תלמידו של אברהם – שלוש המידות הללו בצירופן מופיעות בתפילה של רבי ינאי; על האדם לומר אותן בקומו בבוקר (ירו', ברכות פ"ד ה"ב, ז ע"ד), אלו הדרישות מתלמיד חכם הראוי להתמנות לסנהדרין (מדרש תנאים לדברים, א טו, עמ' 8; ירו', סנהדרין פ"א ה"ד, יט ע"ג), ובכלל – אלו מידות ראויות המחבבות אדם על הבריות (מדרש תנאים לדברים, שם). ברשימה שלנו אין מדובר בתלמיד חכם אלא בתלמיד של אברהם, סתם אדם הגון וטוב בחברה. אבל במקבילות המאוחרות מדובר בתלמיד חכם, ומוזר שהתביעה שיהא גדול בתורה איננה מופיעה. אין זאת אלא שמקורות מאוחרים השתמשו ברשימה של משנתנו אף שאיננה מתאימה לצורכיהם בשלמותה. על תופעה זו של הסבת המימרות שבמשנתנו מסתם אדם ללימוד התורה וללומדי התורה עמדנו במבוא.

עין רעה ונפש רחבה ורוח גבוהה תלמידו של בלעם – היפוכן בתלמידי בלעם.

מה בין תלמידיו של אברהם אבינו – הצדיקים, לתלמידיו של בלעם – סתם רשעים, תלמידיו שלבלעם יורדים לגיהינם שנאמר ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך – (תהלים נה כד), אבל תלמידיו של אברהם אבינו יורשים לגן עדן שנאמר להנחיל [אהבי] יש ואוצרותיהם אמלא – (משלי ח כט)⁴⁵הסדר אברהם-בלעם נשמר בעקביות במשנה; בעדי נוסח אחרים נעשה כאן סיכול, ובלעם מקדים את אברהם. . הפסוקים מופיעים בכל הנוסחאות, אך כפי שראינו במקרים אחרים ייתכן שהם נוספו בשלב מאוחר של ההיגד. במקרה זה אין ראיה שהפסוקים מקוריים או שהם נוספו בשלב שני. התנא מציג תורת גמול פשוטה: "צדיקים" זוכים לשכר בעולם הבא, ו"רשעים" עונשם בעולם הבא (בגיהינום). אבל הפסוקים המצוטטים מציגים תמונה שונה במקצת. ה"רשעים" נענשים גם בעולם הזה (לא יחצו ימיהם – ימותו צעירים), והצדיקים נוחלים לעולם הבא. לגבי הצדיקים, לפי נוסחת כתב יד קופמן, השכר רק בעולם הבא (וכן רי"ש, וסידורים שונים), אבל בחלק מעדי הנוסח מופיעים נוסחים אחרים:

"יורשין העולם הזה ונוחלין לעולם הבא" (גניזה 16, כתב יד פרמא, כמה סידורים, ו);

"[יורשים] ומקבלים העולם הזה, ונוחלין [לחיי] העולם הבא" (גניזה 63, 64, 68, ח, דפוס, רמב"ם וסידורים רבים).

לפי שתי הנוסחאות האחרות שכר הצדיקים ניתן גם בעולם הזה. כפי שראינו לעיל (פ"ג מט"ו) שתי הדעות היו קיימות בעולמם של חכמים, והיו גם דעות נוספות.

בלעם מוצג כרשע, או נכון יותר כאב-טיפוס של הרשע, הרבה מעבר לדמות המורכבת המשתמעת מפסוקי המקרא. ברם במקורות אמוראיים לעתים בלעם הוא הטיפוס של גוי העוסק בתורה, והאמירות נגדו מכוונות להציג אותו לא כסתם רשע, אלא כדמות דמונית של נוצרים⁴⁶אורבך, בלעם. . השאלה היא האם מגמה זו מופיעה כבר בספרות התנאית. במשנתנו אין רמז לעיסוקו בתורה, או לדו-הפרצופיות שלו. הביקורת היא ברמה החברתית, על שחצנותו, רדיפת הממון שלו ונכונותו לקלל אחרים שלא עשו לו רע (עין רעה). אין אלא לומר שמשנתנו מנותקת מהפולמוס היהודי-נוצרי, ואולי קדמה לו. אבחנה זו מתקשרת לטענה שהפולמוס הממשי (בשדה המדרש) עם הנצרות החל רק במאה הרביעית, והוא בא לידי ביטוי רק בספרות אמוראית. זאת משום שעד המאה הרביעית (השתלטות הנצרות על האימפריה) לא היוו הנוצרים יריב משמעותי שכדאי וצריך להיאבק אתו. אבחנה זו מחייבת דיון היסטורי ארוך ורווי מקורות, ואיננה פשוטה.

עד כאן המשניות הפותחות ב"כל". המשניות הבאות הן מעין תוספת, כפי שנראה להלן.