משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 5 · משנה 20

המשפט הראשון מופיע בכל הנוסחאות, המשפטים השני והשלישי מופיעים רק בחלק מהן, והם נראים כסיום חגיגי לפרק, שכן פרק ו הוא בוודאי תוספת מאוחרת למסכת (להלן).

יהודה בן תימה – חכם זה מופיע פעמים מעטות בלבד. הוא מוסר בשמו של רבי יהודה בן דור אושא, ורבי יוחנן בן דהבאי, המוסר משמו, מוסר גם בשם רבי יהודה. נראה אפוא שפעל בסוף דור אושא.

אומר הווי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים – מימרה זו נוקטת בסדרת דימויי חיות; החיות ידועות מאוד כבעלות הדר, ומיוחדות כל אחת בתחומה. אבל הדימויים הללו מופיעים ברובם רק במימרה זו המצוטטת גם במקורות אמוראיים בשלמותה. רק הביטוי "גיבור כארי" מופיע גם בתנחומא (נח, יג). במשנה ארבעה דימויים ולכן היא מתאימה כסיום אגדי לסדרת משניות הארבעה; אולי היא חדרה לפרק בטרם צורפו אליו המשניות הפותחות ב"כל". המימרה מובאת בתנא דבי אליהו (פי"ט, עמ' 116) בתור "שנו חכמים במשנה", כלומר היא הייתה כבר במשנה שעמדה לפני המחבר. זמן פעילותו של עורך תנא דבי אליהו שנוי במחלוקת; יש המקדימים למאה השלישית ויש המאחרים עד המאה שמינית. ברם הביטוי הזה אינו מובהק: הוא מופיע 10 פעמים בתנא דבי אליהו ובדרך כלל זו אכן משנה⁴⁷2. תדב"ר יח, עמ' 104, הוא משנה, עדיות פ"ה מ"ז; 3. תדב"ר ב, עמ' 10, הוא משנה, סנהדרין פ"ד מ"ה; 4. תדב"ר פי"ח, עמ' 100, הוא משנה, קידושין פ"ד מ"א; 5. תדב"ר פי"ח, עמ' 101, הוא משנה, קידושין פ"ד מי"ד (אם כי הנוסח קרוב יותר לתוס', קידושין פ"ה ה"י); 6. תדב"ר יח, עמ' 106, הוא משנה, בבא מציעא פ"ד מ"י; 7. תדב"ר פי"ט, עמ' 112, הוא משנה, אבות פ"ג מי"ז; 8. תדב"ר פכ"ד, עמ' 127, הוא משנה, סנהדרין פ"ד מ"ה; 9. תדב"ר כו, עמ' 141, הוא משנה, אבות פ"ג מי"א; 10. תדב"ר כו, עמ' 141, הוא משנה, אבות פ"ה (פרקנו) מט"ז. , אבל פעם אחת אין זו משנה⁴⁸תדב"ר ז, עמ' 35; הקטע מופיע בויקרא רבה, ב ט, עמ' מט, והוא בסגנון תנא דבי אליהו, אבל קשה לדעת האם הועבר לתדב"ר מויקרא רבה או להפך, הועבר מתדב"ר לויקרא רבה, וצריך עיון. . עוד מופיע הביטוי בתנא דבי אליהו זוטא פעמיים, ואיננו משנה⁴⁹תנא דבי אליהו זוטא, טז, עמ' 1, איננו משנה, וכן בהמשך תדב"ז שם, עמ' 2, איננו משנה. השאלה האם תנא דבי אליהו זוטא קרוב לתדב"ר או שהוא חלק מאותו חיבור שנויה במחלוקת במחקר. הממצא שלנו העוסק בפרט טכני אחד מצביע על כך שאין זה אותו חיבור, למרות הסגנון הדומה. נושא זה מחייב עיון בפני עצמו. . הביטוי אופייני לתנא דבי אליהו רבה, וכמעט אינו חוזר במדרשים אחרים⁵⁰המונח מופיע בשיר השירים רבה, א א (מועבר מתדב"ר יח, עמ' 104), והוא משנה, כאמור לעיל. כמו כן הקטע מויקרא רבה, ב ט, עמ' מט, הנדון בהערה הקודמת. .

שני המשפטים אינם בחלק מעדי הנוסח, ובחלק אחר רק המשפט הראשון מצוי בנוסח המשנה.

הוא היה אומר עז פנים לגיהינם – עז פנים הוא מידה מגונה, ובושת פנים לגן עדן – עד כאן המימרה. בכלה רבתי פ"ב מ"א יש תוספת שאיננה לפנינו: יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלוקי אבותינו שתבנה עירך בימינו ותתן חלקינו בתורתך – המשפט נראה כסיום לפרק. כפי שאמרנו, כל המשניות האחרונות (סוף משנתנו ולהלן) הן תוספות שונות שנוספו בתקופות שונות, וחלקן מופיעות בכתב יד זה או אחר. אל נתפלא, אפוא, שיש לפרק "סיומים" מספר, שכן כל מעתיק הידר לסיים בדברי אגדה מרוממי נפש.

הפתיחה "יהי רצון" מקובלת בתפילות. במשנה היא מופיעה רק פעם אחת, אבל בתוספתא ובתרגום יונתן היא מופיעה רבות⁵¹משנה, ברכות פ"ט מ"ג; תוס', ברכות פ"ג ה"ז; פ"ו ה"ב; יונתן לבראשית כד ט; מז ז ועוד, וכן במקורות נוספים. . משפט סיום דומה מצוי בסוף הקדום של מסכת תמיד, וכך משנת נזיקין ומשנת תמיד מסיימות באותו נוסח. גם לישו מיוחסת פנייה בלשון זו, ואולי משום כך נעקרה מהמשנה ונותרה רק במסורות פחות פורמליות? לדברי שמואל הקטן ראו לעיל פ"ד מי"ט.