משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 5 · משנה 15

משנה זו מקבילה במידת מה למשנה יב, וגם היא מהווי בית המדרש, וכתובה כמשל.

ארבע מידות ביושבים לפני חכמים ספוג משפך ומשמרת ונפה – כל תלמיד נמשל לאחד מאבות הטיפוס הללו: ספוג שהוא סופג את הכל – הספוג הוא סמרטוט המשמש לייבוש נוזלים. הוא קולט מעט מים כולל הכול: לכלוך ונוזלים חשובים, ללא בקרה פנימית. הקליטה אטית במקצת, ולא בכמויות גדולות, אך הכול נשאר בספוג. זהו מעין ה"קשה ללמוד וקשה לאבד".

משפך – משפך הוא כלי שיש לו שני פיות; למעלה הפה רחב ולמטה צר. מטרתו להעביר נוזלים מכלי גדול לכלי קטן מבלי שהחומר ילך לאיבוד. אמנם הוא כלי, אבל אין לו כלי קיבול, ולכן גם אינו מקבל טומאה (משנה, כלים פ"ב מ"ד).

שהוא מכניס בזו ומוציא בזו – זהו מעין ה"ממהר ללמוד וממהר לאבד".

משמרת שהיא מוציאה את היין וקולטת את השמרים – ה"משמרת" היא הכלי שבו תלויה פיסת הבד לסינון. המשנה אוסרת להתקין משמרת בשבת (שבת פ"כ מ"א)³⁹לעשירים הייתה כמובן גם משמרת ממתכת (מסננת בלשוננו). . שני התלמודים רואים בתליית המשמרת משום בניית אוהל בשבת (ירו', שבת פ"כ ה"א, יז ע"ג; בבלי, קלז ע"ב), וכפירושו של רבנו ישעיה דטראני בפסקיו לשבת (פ"כ מ"א): "פירוש תלית המשמרת היא למותחה פרושה על גבי יתדות... ואחרי שסיננן, מקמט שפתותיה, ועושה אותה כמין שק, וכשהיא מתוחה היא כעין אוהל". המשמרת הייתה אפוא יריעת בד או שק שמתחו אותה על פי החבית ומזגו לתוכה את היין כדי לסנן ממנו את השמרים. רבי אליעזר התיר לתלות את המשמרת ביום טוב, משום שהוא סבור שמותר לעסוק גם בהכנת מכשירי אוכל נפש ביום טוב. בתלמודים נאמר שאף על פי שרבי אליעזר מחמיר בעשיית אוהלים ביום טוב, ובניגוד לדעת חכמים הוא אומר ש"אין מוסיפין ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת" (תוס', שבת פי"ב הי"ד, ומקבילות בתלמודים), מכל מקום לדעתו אם אין לו צורכי אוכל נפש מותר לו לתלות את המשמרת ביום טוב. המשמרת היא מעשה רשת, כמובהר במשנה כלים (פכ"ח מ"ט). מלֶקט חלקי זה עולה שמשמרת היא בד מתוח המשמש לסינון. על רמת הסינון של המשמרת אנו למדים ממשנתנו: במשמרת נשארים השמרים הגושיים והיין נוזל דרכה. תלמיד זה הוא התלמיד הרע ביותר: הוא קולט את הפסולת, ואת כל הטוב הוא מפסיד. אפשר גם לפרש ההפך, שתלמיד כזה הוא התלמיד האידֵאלי המזכך את הלימוד, ואת היין שנוזל מהמשמרת שומרים. לפי הסבר זה נשמר המבנה הקבוע של ריבוע שבו שני בינוניים, הטוב ביותר והרע ביותר.

נפה שהיא מוציאה את הקמח וקולטת את הסלת – סולת היא הקמח שסונן היטב והוציאו ממנו את המוץ ואת שאריות הגבעולים. אפשר שכך נקרא התלמיד הטוב, המזכך את לימודו, או שזה התלמיד הרע שמכל הלימוד נשארה בכברה שלו רק הפסולת⁴⁰ואכן במעט סידורים: "פסולת" (ס1, מ8, ששון 535, ועוד). . את שני הדימויים האחרונים אפשר לפרש כטובים או כרעים. השאלה היא מה קורה לחומר המסונן אחרי הסינון, האם התלמיד שומר את הפסולת או זורק אותה ומשתמש בחומר המזוכך.