משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 3 · משנה 5

רבי נחוניה בן הקנה אומר – "קנה" הוא כנראה שם מקום; השם השתמר בשם נחל קנה עד היום. הנחל מצוי בתחום השומרון, אך אתרים באזור הנחל בשפלת לוד היו בתחום יהודה, ושם יש לחפש את קנה זו. בפתחת הנחל מצוי כיום תל גדול המכונה תל קנה, ושם יש לזהות את היישוב הקדום.

כל המקבל עליו [עול] תורה – בכתב יד קופמן המילה נוספה בצד אך קיימת ב-פ, ל ובעדי נוסח אחרים. הביטוי "עול תורה" מובן במישור החברתי. מצוות התורה הן עול על אדם, ברם במישור הדתי קשה שחכם יכנה את המצוות האהובות "עול", אדרבה, צריך לעשותן מאהבה, ואכן הביטוי "עול תורה" איננו במקורות תנאיים, להוציא את המקבילה מהמכילתא שאותה נביא להלן. אבל המילה "עול" תדירה בספרות האמוראית; ייתכן שמקורה כאן, בהקבלה הספרותית שבין "עול תורה" ל"עול מלכות", וייתכן שרק מעתיקים מאוחרים הוסיפו את המילה "עול" בהשראת הספרות האמוראית ובהשראת ההקשר כאן. נראה שעדיף לגרוס ככתב יד קופמן, "המקבל עליו תורה".

מעבירים ממנו – בידי שמים, עול מלכות – טרדת המלכות, מסים ושאר פורענויות. המלכות נחשבה, כמובן, כגורם מעיק. הסברנו בדרך זו, ולא הלכנו בדרכם של הפרשנים (רי"ש, רמב"ם ועוד). הם פירשו שמי שמקבל עליו לימוד תורה מקבל פטור פורמלי מתשלום מסים; או שהשלטונות מוחלים על המס למשרתים בקודש, או שהקהל מקבל על עצמו לשלם עבורם. פירוש זה מבוסס על המציאות באירופה. מן המאה השתים עשרה התמסד באירופה (גרמניה) מוסד הרב העירוני, ולעתים קרובות מימנה הקהילה את מסיו, כלומר המס היה מוטל באופן גלובלי על כל הקהילה והקהילה פטרה אותו מתשלום, כשם שפטרה (לעתים) עניים מרודים¹⁹נוהג זה עבר בצורה מוזרה גם לימינו. אמנם בימינו אין רבני קהילות פטורים ממסים, ברם חלקים מסוימים בציבוריות היהודית פירשו את הנוהג ההיסטורי כזכות לכל תלמיד באשר הוא להיפטר משירות צבאי. זה כמובן פירוש דרשני הנובע ממגמות בנות זמנם של הדרשנים. הפירוש עומד בניגוד לפסקים קדומים, והוא העברה היסטורית שגויה בעליל. . בתקופת הביזנטית, ואולי גם הרומית, נהגה מסגרת תשלומים שונה. הממשל הרומי גבה מסים בצורות שונות. סוג אחד היה מסים ישירים (מס גולגולת ומס קרקעות); אלו הוטלו על העיר או על הכפר כגוף ציבורי, לפי שומה מוקדמת המבוססת על מפקד (צנסוס) מסודר. טיפוס אחר היה מסי מסחר ומסים אישיים, ואלו הוטלו אישית על פעילויות כלכליות. לעתים הוטלו המסים על אגודת העובדים (גילדה), ומוסדות האגודה היו אחראים לחלוקת עול המסים בין החברים ולגבייה המשותפת. נוסף על כך היו גם מסים מיוחדים, וגם אלו הוטלו ברובם על היישוב. אנגריות וליטורגיות, כשתוכננו מראש, הוטלו על פי רוב על היישוב, ולעתים הוטלה אנגריא אקראית ומזדמנת על אדם פרטי²⁰ירו', ברכות פ"א ה"א, ב ע"ד; רוסטובצ'ב, אנגריה; רוסטובצ'ב, סינטליה; אלון, תולדות א, עמ' 41; דינור, מסים. . העיר היהודית אף היא הטילה מסים על חבריה²¹למסי הנשיא ראו: לינדר, חוקים, עמ' 49-48; מנטל, סנהדרין, עמ' 226-217; שוובה, מכתבים, עמ' 101-100; ג'וסטר, יהודים, עמ' 388-386; למסי העיר היהודית ראו ספראי, הקהילה, עמ' 324-303. . ברם היא לא עסקה בגביית מסים מטעם השלטונות, והשלטונות פנו לכל נישום באופן פרטי. לטיפוסי מיסוי שונים היו גם צורות שונות של הנחה. אישים פרטיים זכו לעתים כמחווה אישית בהנחות מס מידי השלטונות הרומיים או מידי הגילדה, כשאלו הסכימו לשלם את חלקם של חבריהם שביקרם חפצו. בתחיקה הביזנטית נפטרו בעלי תפקידי קודש ממסים מסוימים²²לינדר, חוקים, מס' 9; 27. , ברם מדובר בבעלי תפקידים מובהקים ולא בכל ה"מקבל עליו עול מלכות שמים". העדויות ההלכתיות על פטור ממסים נדונו בנספח לפאה וראינו שהן ספורדיות ובבליות בלבד, ובארץ ישראל לא נהג בדרך כלל תשלום עקיף זה.

אין לנו ידיעות ממקורות תנאיים שחכמים שוחררו ממסים באופן כללי, או על חכמים בודדים שזכו לכך באופן אישי. במקורות בבליים מתקופת האמוראים יש רמזים מספר שניתן להבין מהם שהיה פטור חלקי ומזדמן מעין זה. אם כן, מדובר על נוהג חלקי (מסים מסוימים, ובעיקר ליטורגיות – השתתפות בגיוסים לעבודה מזדמנת, "מס עובד"). הסבר כזה אינו מתאים למשנה, הוא לא נהג באותה תקופה, ומה שיותר חשוב – לא שמענו בתקופת התנאים דרישה לכך. אדרבה, כפי שראינו בנספח לפאה, בתקופת התנאים התנגדו חכמים, בדרך כלל, למתן טובות הנאה עבור לימוד תורה. יתר על כן, ההגדרה "מעבירין ממנו עול מלכות" היא הגדרה כללית רחבה הרבה יותר מפטורי המסים שעליהם דיברנו. זאת ועוד, אלו ש"מעבירים ממנו" אינם בני הקהילה או השלטונות; אם כך היה הדבר הרי שהם גם "מעבירים ממנו" עול דרך ארץ. ודאי שטרם נהגה מסגרת של תמיכה מסודרת בתלמידי חכמים. על כורחך ה"מעבירים" הם גורמים שמימיים. הקדוש ברוך הוא ידאג לו, ואין הכוונה להטיל על הציבור עול נוסף.

ועול דרך הארץ – המונח "דרך ארץ" הוא מושג כללי שיש לו משמעויות שונות²³לעיל משנה ב; ספראי, דרך ארץ. . בהקשר זה סביר שהמונח כולל את כלל עסקי העולם הזה, פרנסה, משפחה וכו'. ברם ש' ספראי פירש שגם כאן הכוונה ל"דרך ארץ" במובן הנהגות המוסר²⁴שם. , והתנא מתנגד לדברי רבן גמליאל "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ" וסבור שלימוד תורה קודם להנהגות המוסר. לדעתי כאן מדובר בעול הפרנסה, ובמשנה ב"דרך ארץ" במשמעות של מוסר.

כך גם הבין בעל מדרש תנחומא: "כך המקבל דברי תורה פורקין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, כשם שמדבר לא מעלה ארנונא, כך בני תורה בני חורין. ד"א במדבר. מי מקיים את התורה, מי שמשים עצמו כמדבר, ומפליג עצמו מן הכל" (חקת, מט, עמ' 128). דרך ארץ היא תשלום המסים לשלטונות. זו, כאמור, הפרשנות המדרשית המאוחרת, ולא בטוח עד כמה היא מייצגת את המימרה המקורית.

וכל הפורק ממנו עול תורה נותנים עליו עול מלכות ועול דרך הארץ – ניתן היה לנסח את הדברים ולקבוע שהעול הוא קבוע, ואדם צריך להחליט היכן ישקיע את כוחו, בעול זה או בעול זה. הרעיון חוזר במכילתא: "דבר] אחר כל המקבל עליו עול תורה [שנמשלה באש פורקין ממנו עול] מלכיות שנמשלו באש. וכל הפ[ורק ממנו עול תורה שנמשלה באש] נותנין עליו ע[ו]ל מלכיות שנ[משלו באש וכן הוא או' ונתתי את פני בהם] מהאש יצאו [והאש תאכלם (יחזקאל טו ז)]" (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, יט יח, עמ' 144). המדרש הוא פיתוח של המשנה ומוסיף אסמכתא של פסוק, ודימוי מוכר של תורה = אש.