משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 1 · משנה 17

שמעון בנו – של רבן גמליאל. הוא מופיע כמנהיג פרושי בולט השולח יחד עם רבן יוחנן בן זכאי מכתב לתפוצות (מדרש תנאים, כו ו, עמ' 176 ומקבילות). יוספוס מספר שיוחנן מגוש חלב שלח משלחת לירושלים אל שמעון בן גמליאל כדי שישתדל למענו. שמעון זה מתואר כ"יליד ירושלים, בן למשפחה רמת יחס מכת הפרושים" (חיי יוסף לח). מהתיאור של יוספוס משמע שהוא שני לכוהן הגדול, אבל מסיעת הפרושים, בניגוד לכוהן חנן שהיה מנהיג צדוקי נערץ על הכול (כך מספר יוספוס). גם מאוחר יותר מופיע אותו שמעון כאחד ממנהיגי הקבוצות בירושלים (מלח', ד 159). ייתכן ששמעון המתואר אצל יוספוס הוא שמעון בן גמליאל הנזכר במשנה הבאה.

אומר כל ימי גדלתי בין החכמים – ביטוי זה הולם את תולדותיו של שמעון בן גמליאל שתיארנו לעיל: ראש חכמי הפרושים, דור שני לתלמוד והנהגה, שכל חייו שהה במחיצת ראשי הפרושים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה – רבן שמעון מציג את היפוכו של תלמיד חכם, ומכוון להמעיט בדיבור. שבח השתיקה מופיע גם להלן (פ"ג מי"ג). בתוספתא פסחים: "יפה שתיקה לחכמים וקל וחומר לטפשים, וכן הוא אומר 'גם אויל מחריש חכם ייחשב', ואין צריך לומר חכם מחריש, 'אטם שפתיו נבון' " (פ"ט ה"ב). לפי הפסוק הרי שהכוונה היא לשתיקה ממש. השותק נחשב לחכם, והעונה עלול להיראות פחות חכם. באבות דרבי נתן חוברו שתי המימרות בשבח השתיקה: "שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. לחכמים יפה שתיקה, קל וחומר לטפשים. לא חכמה מביא דברים ולא דברים מביא חכמה אלא מעשה" (נו"א פכ"ב, עמ' לח).

ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה – מדרש הוא פעילות הלימוד, מה שבדרך כלל מכונה בספרות "תורה" סתם או "תלמוד תורה". המעשה הוא עשיית המצוות, תוך דגש על עשיית חסד. אנשי מעשה הם המקבילים לחסידים, ולמונח "מעשה" גוון חסידי מיוחד¹⁶⁸ראו דיוננו להלן פ"ב מט"ו. .

כל המרבה דברים מביא חטא – זה המשך של המימרה הראשונה. יש להניח שכוונתו לריבוי דברי חול, אך הדבר לא נאמר.

מימרות בשבח מיעוט הדיבורים מופיעות במקורות, כגון מימרתו של רבי יהושע בן לוי המסתמך על משנתנו: "אמר רבי יהושע בן לוי מילא בסלע ומשתוקא בשתים" (ויקרא רבה, טז ה, עמ' שס; בבלי, מגילה יח ע"א – מילה בסלע ושתיקה בשניים), וכן: "עומד ומרבה דברים אתה ואינך חכם" (קהלת רבה, י א), ועוד.