משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 4 · משנה 12

רבי אלעזר אומר – בשני כתבי יד נוסף "בן שמוע", והדבר נשמע הולם, כפי שנסביר. בדור אושא ובדור רבי שאחריו, מאחרי מרד בר כוכבא, מופיעים שלושה חכמים המכונים רבי אלעזר: רבי אלעזר ברבי שמעון, בנו של רבי שמעון בר יוחאי, שהוא מזקני דור רבי; רבי אלעזר בן פדת, מצעירי דור אושא, ורבי אלעזר בן שמוע, מראשי דור אושא. אמנם פעם אחת מופיעים רבי יוחנן הסנדלר ורבי אלעזר בן שמוע כשואלים את רבי שמעון בן יוחי (ספרי במדבר, לח, עמ' 41); ביטוי זה ("שאלו את") משקף בדרך כלל יחסי מורה-תלמיד, ומבטא מצב שבו רבי שמעון בר יוחאי נחשב לבכיר משני השואלים. ברם, ממסורות אחרות נראה שרבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר היו בני אותו דור כמו רבי שמעון בר יוחאי. מנהיגי דור אושא הם התלמידים הצעירים של רבי עקיבא, ולפי מסורת הבבלי נסמכו על ידי רבי יהודה בן בבא (סנהדרין יד ע"ב). אמנם פרטים מסוימים במסורת זו מתגלים כאגדה, אבל קשה לפקפק בכך שהם היו תלמידים שלא נסמכו בימי רבי עקיבא בגלל מרד בר כוכבא, שרדו את המרד והמשיכו את מסורת התורה שבעל פה. כמה מסורות מונות את רשימת החכמים הללו, ובכולן מופיע רבי אלעזר בן שמוע. כך מסופר על רבי עקיבא: "...בסוף העמיד שבעה, רבי מאיר, ורבי יהודה, רבי יוסי, ורבי שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע, ורבי יוחנן הסנדלר, ורבי אליעזר בן יעקב. ואית דאמרי רבי יהודה, ורבי נחמיה, ורבי מאיר, ורבי יוסי, ורבי שמעון בן יוחי, ורבי חנניה בן חכינאי⁸²לפי מסורות אחרות הוא נהרג בין עשרת הרוגי מלכות, וברור שלא שרד בדור יבנה. , ורבי יוחנן הסנדלר" (בראשית רבה, סא ג, עמ' 660), וכן מונה הבבלי: "רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה" (יבמות סב ע"ב). עם זאת, בידינו גם רשימות אחרות: "בשלפי השמד נתכנסו רבותינו לאושה, ואלו הן, רבי יהודה, ורבי נחמיה, רבי מאיר, ורבי יוסי, ורשב"י, ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, ורבי אליעזר בן יעקב" (שיר השירים רבה, ב ג). רבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר נעדרים. אפשר שלפנינו ביטוי לשכחת הדורות, ואולי בכינוס הראשון הם לא היו שכן שהו בבבל, והם הצטרפו לקבוצת החכמים המרכזית רק מאוחר יותר. ואכן, לפי מסורת תנאית אחת רבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר ירדו לבבל, לרבי יהודה מנציבין, ומסתבר שכך ניצלו מגזרות הדת (ספרי דברים, פ, עמ' 146)⁸³אפשר שירדו לבבל לזמן קצר לפני הגזרות וכך ניצלו, ואפשר שברחו והניסוח ש"ירדו ללמוד תורה מרבי יהודה בנציבין" הוא ניסוח "מוחלק". .

בין חכמי דור זה מצאנו דירוג פנימי. כך, למשל, מסופר: "פעם אחת היה רבי אליעזר בן יעקב יושב ודורש בפרה בטבריה. ורבי מאיר ורבי אלעזר בן שמוע יושבין שם" (ספרי זוטא, יט י, עמ' 305). אפשר להבין שרבי מאיר ורבי אלעזר הם תלמידי רבי אליעזר בן יעקב, אך הם בני אותו דור, ונראה שרבי אליעזר בן יעקב נחשב בזמנו לבכיר יותר (בגיל, בניסיון או במעמד). משמו של רבי אלעזר בן שמוע מוסרים רבי, שלמד אצלו באופן אישי (בבלי, עירובין נג ע"א; יומא עט ע"ב; יבמות פד ע"א, ועוד), וכן רבי יוסי בן הכיפר (כופר – ירו', שביעית פ"ב ה"ג, לג ע"ד; ביצה פ"ד ה"ג, סב ע"ג), ואף רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בן יוחי מתייחס לדבריו (ירו', סוטה פ"ב ה"ד, יח ע"א). גם רבי אלעזר בן פדת מוסר ממנו; רבי אלעזר בן פדת פעל במעבר בין שני הדורות המדוברים (אושא ויבנה – בבלי, זבחים סה ע"ב; חולין ז ע"א).

יהי כבוד תלמידך חביב עליך ככבוד חבירך וכבוד חבירך כמורא רבך ומורא רבך כמורא שמים – התנא דורש דרישות צנועות כביכול: לדאוג לתלמיד כמו לחבר, לחבר כמו לרב, לרב כמו לשמים. המימרה מבטאת מצב כללי של סיפוק מיראת השמים הנוהגת בציבור, ומהכבוד שניתן לחכמים. התביעה שיתייחסו לרב כאל שמים נשמעת הגיונית, שכן הרב מייצג את דבר אלוקים ממעל. ברם ההמשך מעיד שלא זו הכוונה, אלא שיש להדר בביטויי כבוד ויראה לקטן כלגדול. ההיררכיה המוצגת היא זו המקובלת בבית המדרש (יש רב שממנו יראים וכו'). כבוד ויראה הם ביטויים קרובים: הכבוד הוא תחושה, והיראה היא צורת התנהגות⁸⁴ראו פירושנו לברכות פ"ב מ"א. .

במקורות מקבילים, במכילתא דרבי ישמעאל ובאבות דרבי נתן, נוספו פסוקים לביסוס הטיעון (בשלח, מסכתא דעמלק, פרשה א, עמ' 178; אבות דרבי נתן, נו"א פכ"ז, מג ע"א). באבות דרבי נתן הדרשה היא משמו של רבי אלעזר בן שמוע, וברור שהפסוק נוסף בשלב שני לאחר ההיגד המקורי. עובדה זו היא אחת הראיות לטענה שבה דבקנו שהדרשות לא יצרו את ההיגדים אלא נוספו בשלב שני, כמעין סיוע ספרותי⁸⁵ראו במבוא הכללי לפירוש המשנה. .