משנת ארץ ישראל על משנה אבות · פרק 1 · משנה 7

מתיי הארבלי אומר הרחק – בעדי נוסח רבים "רחק", משכן רע ואל תתחבר לרשע – שתי המימרות הראשונות קשורות זו לזו: התרחק מרשע הן כחבר והן כשכן. מימרה זו היא היפוכה הסגנוני של המשנה הקודמת. יהושע בן פרחיה מנחה בצורה חיובית כיצד לעשות, ובן זוגו מנסח אותה הנחיה בלשון שלילית, אל תעשה כך וכך. בשכן הרע נדון להלן פ"ב מ"ט.

ואל תתייאש מן הפורענות – פורענות היא אסון, או עונש (ראש השנה פ"ד מ"א; תוס', ברכות פ"ו ה"א). אם המשפט הוא ניסוח שלילי של הקודם הרי שחכם אחד הנחה להיות דן לכף זכות, והניסוח השלילי הוא שלא להתייאש מן הפורענות, וקשה לפרנס פירוש זה. ואכן גם המפרשים התחבטו בפירוש והציעו הצעות מעניינות, אך ללא בסיס לשוני¹¹⁰רבי יעקב עמדן פירש שלעולם תהא ירא מן הפורענות. "אל תתייאש" הופך את הפורענות לעתיד מבטיח, שלא צריך להתייאש ממה שיקרה בעתיד. אלבק קיבל פירוש זה. רבנו שמחה מוויטרי פירש שאם לא תתחבר לרשע אין לך לפחד מפורענות. אל תתייאש ממנה, כי ודאי יסייעו לך משמים. . אפשר כמובן לחבר משפט זה לקודמיו: אמנם יש פורענות אבל אל תתחבר לרשע, ואל תתייאש מהיעדר עזרה. אבל החיבור מאולץ. ש' ספראי¹¹¹ספראי וספראי בעל-פה, ראו בהקדמה. הציע: אל תתחבר לרשע, כי הוא יגרום לפורענות. לפי פירושו "תתייאש" הוא כמו "תשכח". הבעיה היא שאין זה משמעה של המילה "תתייאש". בתנא דבי אליהו שנינו: "שאין ייסורין באין על אדם אלא לטובתו, להוציא מידיו כל מה שעשה. ושנו חכמים במשנה אל תתיאש מן הפורענות (אבות פ"א מ"ז), לכך נאמר ראה רעה (משלי כז יב), ראה בפורענותן של רשעים שהן מזלזלין ויורדין לגיהנם" (תדב"ר פי"ד, עמ' 67). הפסוק המלא הוא "ערום ראה רעה נסתר פתאים עברו נענשו" (משלי כז יב): הערום רואה שבאה רעה (פורענות) ומתחבא, הפתי נענש. את הפסוק הזה דורש המחבר שהערום (החכם) אינו בורח אלא לומד לקח והופך את האסון למנוף חיובי. כך הוא מפרש את משנתנו: אל תתייאש, אל תימנע מלהפיק תועלת מהפורענות, אל תתעלם ממנה, ו"אל תתחבר לרשע" מתפרש שלרשע הפורענות היא רק עונש ולא מקור ללימוד ומנוף להתחדשות. ועדיין הפירוש קשה.

כפשוטו זה משפט נפרד. חיבור המימרות והצגת שלוש מימרות מאוחדות בכל פעם היא אמנות, וכנראה לא כל חכם הצליח בכך, או שלא כולם "צייתו" לחוקים הספרותיים הבלתי כתובים. אפשר גם שהסגנון המשולש הוא פרי עבודתו של עורך קדום, ולא תמיד עלה הדבר בידו.